אופנים בלי קסדה זו סכנה!! מגישה: טליה לוי כתה ה
זה ארע ביום הולדתו של בן דודתי יאיר. חגגנו בפארק אופניים פארק עם מסלולים מאתגרים לרכיבת אופניים. רכבנו בהנאה במסלול. המסלול מורכב מגבעות, עליות ומורדות חדים ואנחנו התרגשנו מאוד.
שיחקנו שעה ארוכה. ביצענו פעלולים וכל מיני תרגילים מורכבים ומשעשעים. צהלנו ,צחקנו והשתובבנו .היו במסלול עוד אנשים אותם לא הכרנו אחד מהם רכב בצורה מסוכנת לצידי ואני שנבהלתי הבטתי בו לוודא שלא יפגע בי ובשבריר של שניה איבדתי שליטה, האופניים נפלו ואני מעליהם כשהכידון לכיוון בטני. הכאב היה עצום ולא הצלחתי להוציא קול מגרוני ,אף הנשימה היתה כבדה עליי מעוצמת הכאב. הוריי מיד רצו לעברי .שכבתי על הכביש עם כאב חד בבטן ותחושה של קושי לנשום. כולם התקהלו סביבי ואני רק ייחלתי להתעורר מהחלום הלא נעים הזה. אמי זעקה להזמין אמבולנס, היה שם מישהו שאמר שאין צורך. אמא התעקשה ולבסוף אבא הרים אותי בזהירות לרכב ודהר לעבר ביה”ח, שם קיבלו אותנו במהירות ולאחר בדיקה מהירה הסבירו לנו שאין להם אפשרות לטפל במקרה הזה מחוסר התמחות וכלים לטיפול. הרגשתי באוויר את הדאגה של הוריי אך אימי עודדה אותי וחיזקה באמונה גדולה. הובהלתי באמבולנס לביה”ח בעיר אחרת שוכבת באלונקה ומתייסרת בכאבים.
במהירות הכניסו אותי לבדיקות רבות ומגוונות ולאחר זמן שנראה כנצח מנהל המחלקה קרא להוריי ובישר: “לילדה יש קרע בכבד!” הוא ירה לאוויר ” אנחנו חושדים שגם בלבלב יש קרע ואז הסיפור הרבה יותר מורכב וארוך”!. דממה שררה בחדר. ואז אבא שאל מה עושים? ומה ההשלכות? אמא הוסיפה לשאול.
והרופא בסבר פנים חמור ורציני משנה תנוחותו על הכיסא מסתכל על הוריי דקה ארוכה ואמר: “כרגע היא תהיה בשכיבה מוחלטת למשך עשרה ימים. אתם אנשים מאמינים וכעת כדאי להעתיר בתפילות רבות.”
נשארתי בביה”ח למשך עשרה ימים בהם הייתי באשפוז .הרגשתי עייפה ותשושה והשתוקקתי לחזור הביתה. געגועים עזים השתלטו עלי, אבי נישאר איתי בביה”ח ואמי וכל שאר משפחתי חזרה הביתה. הורי התחלקו ביניהם שכל פעם מישהו אחר ישמור עלי. מידי בוקר הרופאים בקרו אותי ובצעו מגוון של בדיקות. זו היתה תקופה בה היינו צריכים הרבה תפילות. לעיתים קרובות ליצנים רפואיים היו באים לביה”ח ומשמחים ומעניקים הפתעות. באחת הבדיקות שאל אותי הרופא “האם חבשת קסדה לראשך?” באותו הזמן הייתי נבוכה [לא חבשתי קסדה] עניתי לו: ” לא דוקטור”, “את מבינה איזה נס היה לך?! הפגיעה שלך הייתה יכולה להיות הרבה יותר קשה!” הנהנתי בראשי להסכמה אך הייתי נבוכה. הבטחתי לעצמי בלב שמעתה ואילך לא אעלה על אופני בלי לחבוש קסדה.
בעת שהתאשפזתי בביה”ח באו לבקרני משפחה וחברים ששמחתי מאוד לראותם. קיבלתי הרבה מתנות ששימחו אותי והרגשתי טוב יותר. למדתי ממקרה זה כמה חשוב לבקר אדם חולה ולא סתם אומרים שמצוות ביקור חולים יקרה וחשובה מאוד.
המסר מסיפורי האישי: ראשית: “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” צריך לנקוט בכל אמצעי הזהירות ולא לזלזל בהוראות בטיחות הם רק רוצים למנוע מאיתנו סכנה!
שנית, מצוות ביקור חולים משפיעה רבות לטובה על החולה וזו מצווה מאוד יקרה, חשובה ומשמעותית לחולה מכיוון כשבאים לבקרו זה משמח ועושה טוב ללב והחולה מרגיש הרבה יותר טוב ומתרפא יותר מהר.
והמסר האחרון: תאמינו באחרים ובעצמכם וכמובן בקדוש ברוך הוא ותראו שהכל יסתדר וכמובן הכל לטובה.
