אומץ לב

בעקבות הסיפורים ששמעתי על הרב משאש רציתי לשתף אתכם בסיפור שלי על מידת אומץ לב. פעם אחת הייתה ילדה בשם חן שכבר מגיל קטן עזרה לאמא שלה בחנות תכשיטים, סידורים ודברי קודש. חן הייתה בת עשר ולאחר 5 שנים אימה נפטרה ןקצת לפני שנפטרה הביא לה מתנה סידור נוצץ ויפה, חן מאוד אהבה אותו. לאחר שאימה נפטרה חן בת החמש עשרה וחצי הייתה צריכה להחזיק את החנות בידיים שלה. היא הצליחה להחזיק את החנות אבל מלא אנשים באו ראו את הסידור הנוצץ והיפה, הוא היה גם עם אותיות גדולות לקריאה וביקשו אותו, אבל חן לא הסכימה בשום אופן, זה הדבר הכי יקר מאימה ולא רצתה לאבד אותו. יש כאלה שאמרו שיתנו סכום כפול מהרגיל, אבל חן עדיין לא הסכימה ואמרה:” זה לא למכירה, נקודה”.
כעבור 3 שנים שחן הייתה בת 18 וחצי בא לחנות גבר בין 20 וחצי ומחזיק בידו את היד של אימו. לאותו גבר קראו דוד. דוד הסביר לחן שאימו לא רואה כל כך טוב והוא רוצה בשבילה סידור עם אותיות גדולות לקריאה. לחן היה משהו בליבה, הסידור שאימה נתנה לה, אך לא רצתה להגיד זאת. אך חשבה בליבה כמה טוב זה לשמח מישהו אחר וכמה טוב זה היה שאימה הייתה לידה מחזיקה לה את ידה. היא חשבה בליבה ‘איך אמא שלי הייתה פועלת? היא הייתה רוצה שאתן את הסידור היקר?’ ובסוף החליטה לעשות מצווה ולתת את הסידור כדי לתת למישהו משהו אוהב, כמו שאימה נתנה לה. דוד כל כך שמח ואודה לה ואמר שיתן לה כפול מהמחיר אך חן אמרה:” לא צריך, כך את זה מתנה ממני” דוד התפלא וחשב בליבו ‘ איזה אישה טובה, למה היא נותנת משהו כל כך יקר וגם לא למכירה במתנה?’ אך אשאיר בליבו את השאלה ואודה לה מכל הלב. דוד החליט כל שבועיים לבקר את חן בחנות. לאחר חצי שנה של ביקורים דוד רצה מאוד להתחתן עם חן, ולהציע לה נישואים, בתקווה שתגיד כן. דוד קנה לה טבעת יפיפייה עם אותו סוג יהלומים שהיה לסידור שלה. דוד הציע לחן ללכת לקיסריה, לאכול שם משהו, בגלל שהיה לה יום מאוד עמוס. חן הסכימה. לאחר הארוחה הם ירדו קצת לים ושם דוד הציע לה נישואים. חן קפאה, היא לא ידעה מה לומר, מה להגיב, היא הסתכלה על הטבעת וזיהתה את את היהלומים- אבני החן, כמו של הסידור שהיה לה ופשוט התחילה לבכות. דוד שאל אותה “מה קרה חן?” “את לא אוהבת את הטבעת?” “את לא רוצה להתחתן איתי?” חן הביטה בוא ואמרה “בוא ואספר לך” תוך כדי בכי. “כשהייתי בת 15 וחצי אמא שלי נפטרה מן עולמה, לפני שהיא נפטרה היא הביאה לי סידור יפה ונוצץ עם אותיות גדולות”  מיד דוד הבין מה מתרחש. חן המשיכה “לעולם! לעולם! לא מכרתי למישהו את הסידור הזה, יש כאלה שאפילו אמרו שישלמו כסף בלתי נספר כדי לקבל את הסידור הזה, ובכל זאת לא הסכמתי. כעבור 3 שנים שבאת” המשיכה חן “ואמרת שתרצה סידור יפה עם אותיות גדולות בשביל אמא שלך ישר ידעתי מה להביא לך אבל לא רציתי להגיד. ואז חשבתי מה אמא שלי הייתה עושה ואיך היא הייתה שמחה. ידעתי שאם אני אתן לך את הסידור הזה, זאת תהיה מצווה, וחשבתי כמה טוב זה לשמח מישהו אחר וכמה טוב זה היה שאמא שלי הייתה לידי מחזיקה לי את היד”. לדוד התחיל לרדת דמעה ועוד דמעה. ” ואז החלטתי לתת לאמך ולעשות מצווה. ועכשיו אני מזהה את אבני החן של הטבעת כמו אבני החן שהיו על הסידור וזה מאוד ריגש איתי”.  הסבירה חן. “אני לא ידעתי, אני מאוד מצטער” אמר דוד. חן חייכה ואמרה “אני שמחה שאתה מבין אותי” דוד חייך בחזרה ושאל  “את רוצה להתחתן איתי?” “כן!” אמרה חן מהתרגשות. שבוע לפני החתונה חן הלכה לקנות שמלה לחתונתה, “אני רוצה שמלה מיוחדת ונוצצת” אמרה חן. המוכרת הביאה לה כמה שמלות שחשבה שאולי תאהב “לא לא ולא” אמרה חן. “בא לי משהו מיוחד”. למוכרת פתאום קפץ לראש שמלה שבטוח תאהב. “יש לי משהו במיוחד בשבילך” אמרה המוכרת. המוכרת הביאה לה שמלה ומודבקות עליה אבני חן יקרות. חן אמרה “כן תודה לך! כזאת רציתי! בדיוק כזאת! מצידי לשלם לך כפול מהמחיר!. המוכרת אמרה “לא, קחי אותה במתנה” חן הופתעה, אך מיד נזכרה איך היא הביאה במתנה את הסידור לאמא של דוד, מכל הלב, היא הבינה ה’ עשה לה מידה כנגד מידה. חן הודתה מאוד למוכרת. דוד הלך לקנות חליפה, כולם בירכו אותו במזל טוב והוא קנה חליפה מיוחדת ויפה. כעבור שבוע הגיע יום החתונה כולם שמחו ורקדו והיה לכולם ממש כיף, במיוחד לחן ודוד. אמא של חן ליוותה אותה, ראתה אותה וגם שמחה בשמחתה מהשמיים. כל שבוע דוד וחן הולכים לבקר את אמא של דוד ואת אבא של דוד, וכל שבוע רואה את הסידור הנוצץ והיפה שאימה הביאה לה, וכל שבוע קוראת בו ומתבוננת בו וזה מחזיק אותה.