דניאל הוא ילד בכיתה ד שאוהב חיות מאוד יש לו חלום שכשיהיה גדול יהיה ווטרינר ויטפל בחיות.
יום אחד אחר הצהריים, דניאל הלך לחנות החיות מכיוון שרצה לקנות חיית מחמד שיוכל לשחק איתה ולטפל בה. הוא ראה בחנות חיות שונות, למשל: אוגרים, ארנבים, כלבי צ’יוואווה, ותוכים מרהיבים בכל מיני צבעים. היה שם אפילו תוכי אחד גדול וצבעוני שידע לדבר, שישב בכלוב שמחוץ לחנות ואמר ”שלום” לעוברים ולשבים.
דניאל התבונן בחיות ואהב את כולן, אך יותר מכל, מי שמשך את עינו וליבו של דניאל היה אוגר חמוד שישב בכלוב קטן בפינה. דניאל קנה את האוגר והוסיף לקניה גם כלוב אדום, בקבוק למים, ריפוד לכלוב, אוכל לאוגרים ואפילו אבן מלח. האוגר הקטן היה בצבעי שחור לבן ודניאל החליט לקרוא לו אולף. פרוותו הייתה רכה ונעימה כמשי. עיניו היו קטנות ושחורות אבל עין אחת הייתה מעט סגורה. דניאל לא ידע למה העין של האוגר סגורה? אולי התקוטט עם אחד האוגרים ששרט אותו בעינו? אולי יש לו בעין דלקת? לחבר של דניאל שקוראים לו שגיב יש אבא שהוא רופא חיות – ווטרינר.
דניאל ביקש משגיב לשאול את אביו מה יש בעין של אולף?
אבא של שגיב בדק את אולף במרפאת החיות והודיע שאין בעין דלקת אבל צריך לנקות היטב ולמרוח משחה כדי שלא תהיה לא מחלה בעין. לאט לאט השתפר מצב העין ואולף החמוד נהנה לשחק עם דניאל בכל יום אחר הצהריים כשדניאל חזר הביתה מבית הספר.
בכל בוקר, לפני שיצא לבית הספר, דאג דניאל למלא את הקערה של אולף באוכל ואת בקבוק השתיה המיוחד מילא במים כדי שיהיו לאולף מספיק מזון ושתיה לכל היום.
בזמן שדניאל היה בבית הספר חיכה לו אולף בקוצר רוח עד שיחזור ובכל הזמן שהמתין התאמן ורץ על הגלגל המיוחד שהתקין לו דניאל בכלוב. האימונים גרמו לאולף להפוך להיות אוגר חזק וחסון במיוחד, לאט לאט הוא גדל והתפתח ומאוגר קטנטן הפך לאוגר בוגר וחזק.
לפעמיים דניאל לקח את אולף לטייל אחר הצהריים בשדה, אולף אהב מאוד לשבת בכיס של המעיל של דניאל ולהציץ על הטבע הפורח ולהריח את הפרחים והעצים. דניאל היה מאכיל אותו בזרעונים וגרעינים שאותם אולף היה אוגר בלחייו הענקיות. כשהוא היה מטמין את הגרעינים בלחיים שלו הן היו מתנפחות ואולף היה נראה כך מצחיק מאוד, זה תמיד מאוד הצחיק את דניאל לראות את אולף עם לחיים שמנמנות כמו ליצן, וכשאולף היה רעב היה פשוט אוכל גרעינים מהמחסנים שבלחיים שלו.
יום אחד, אחיו הקטן של דניאל ששמו יואב, שיחק עם אולף אך כשהחזיר אותו לכלוב שכח לסגור אותו. דניאל ומשפחתו קראו עיתונים והיו עסוקים ולא שמו לב שאולף ברח מהכלוב. דניאל רצה לשחק עם אולף ולפתע ראה שהכלוב פתוח. דניאל נבהל מאוד, הוא לא ראה את אולף בכלוב הוא דאג מאוד ולא ידע מה לעשות, הוא צעק בבהלה ” אולף אולף אולף” ורץ וחיפש אותו ברחבי הבית. כל בני המשפחה חיפשו את אולף בכל החדרים אך לא מצאו אותו.
לאחר כשעה הבחין דניאל ברגל קטנטנה מציצה מאחורי הפסנתר שבסלון. מיד הזיז את הפסנתר ומצא את אולף מפוחד ורועד ליד הקיר. שמח דניאל ואמר “יש! מצאתי את אולף שלי! תודה רבה אולף שחזרת אלי, אני כל כך שמח, לעולם אל תברח מהכלוב יותר”. אולף התחפר בכף ידו של דניאל וחיכך את ראשו בידו, כאילו אומר לו בחזרה: “דניאל, לא אעזוב אותך לעולם!!!”
