פעם הייתה עיר רחוקה מאוד. בעיר הזו היה ילד ושמו יצחק.
הוא מאוד אהב ללמוד תורה.
בגיל 20 הוא התחתן עם אישה ושמה הדר.
היא הייתה מפרנסת אותם, יצחק היה שקוע בלמוד התורה.
כעבור 5 שנים יצחק הלך ללמוד תורה בעירה רחוקה מהבית.
פעם אחת אשתו דיברה אם שכנתה, ואז אמרה:
“תקשיבי אני לא יכולה לבד. יש לי שני בנים
ואני מתגעגעת לבעלי וגם בני מתגעגעים לאביהם.
וגם אני בהריון, מה את מצעה לי לעשות?”
השכנה ענתה בשאלה: “מה את הכי רוצה ? שהוא יחזור ?”
הדר ענתה: “כן, הייתי רוצה שהוא יחזור. אשלח לו מכתב עם השליח שנוסע לעיירה שבה הוא נמצא.”
לאחר כמה ימים הדר שלחה את המכתב לבעלה. שבו היא כתבה :
” בעלי היקר” :
מה שלומך? מקווה שאתה מרגיש טוב, לומד תורה ונהנה מהלימוד.
רציתי לספר לך שאני מאוד מעריכה שאתה לומד, ואני יודעת שממש חשוב לך לימוד התורה.
ובכל זאת, אני רוצה לשתף אותך שבזמן האחרון קשה לי מאוד לגדל את ילדינו לבד, וזאת בגלל שב”ה אני בהריון , ואינני מרגישה עם כוחות.
אני רוצה שתחזור ותנסה ללמוד וללמד אצלינו, בעיר שלנו.
הרבה אנשים ישמחו ללמוד איתך וממך.
כך נוכל לגדל את הילדים שלנו ביחד וזה יקל עלי מאוד.
מקווה שתבין אותי ושנתראה בע”ה בקרוב.”
רבי יצחק קיבל את המכתב והחליט לחזור לביתו, לאשתו ולילדיו.
כשהגיע ,אנשי העיר קיבלו אותו בשמחה ואירגנו בשבילו מקום לימוד חדש כדי שילמד וילמד תורה. המשפחה התאחדה וכולם היו שמחים ומאושרים
