ב”ה

אהבת הארץ

יום אחד נולד ילד שקוראים לו אברהם יצחק הכוהן. הוא היה מתוק וחביב, ואני החבר הכי טוב שלו. למדנו באותו חדר, ויום אחד אברהם יצחק אמר: “בואו נעלה לארץ ישראל”, ואני אמרתי שאמא ואבא שלנו ידאגו, והוא אמר “אז מה”, ואני לא ידעתי למי להקשיב? לי או לו חשבתי וחשבתי עד שעלה לי רעיון. אני הלכתי עם אברהם יצחק ויצאנו לדרך. אמא ואבא שלנו חפשו אותנו, עד שאחת מהאימהות מצאה איש והוא אמר: “את מי אתם מחפשים?”. והם אמרו: “את הילדים שלנו”, הוא אמר שהוא ראה ילדים, והוא שאל אותם לאן אתם הולכים, והם אמרו לארץ ישראל. עד שההורים מצאו אותם קפואים וכולם שמחו. ואני גם שמחתי. וכשאברהם יצחק היה גדול, הוא עלה לארץ ישראל, ואני עליתי איתו יחד עם המשפחה שלי ועוד חברים שלנו. יום אחד אחרי שהגיעו לארץ ישראל, אני ואברהם יצחק יצאנו לטיול קטן בארץ ישראל ובגלל שאנחנו לא כל כך הכרנו את הארץ, הלכנו לאיבוד ביער, וכמו שקרה בהתחלה, כולם חיפשו אותנו. וכולם אמרו “איפה הם?” והמשיכו לחפש. מישהו אחד אמר שהוא יחפש ביער, הלך ומצא אותנו. אני ואברהם יצחק שמחנו ממש וזרחנו כמו שמש. אמא שלי, מילה, חיבקה אותי חזק חזק וביקשה שלא אעלם להם יותר. אבא שלי, יונתן, אמר לי שהוא ואני יום אחד נעשה טיול בארץ ישראל יחד, כדי שנוכל להכיר אותה יותר טוב. במהלך הזמן כשהיינו מספיק זמן בארץ, אבא ואני התחלנו לטייל יותר בארץ ולהכיר אותה. לעומת זאת אברהם יצחק התחזק בלימוד התורה ולמד יומם ולילה, עד שהפך לרב גדול בתורה.

מאת: עדי דיין כיתה ב’ בנות. נועם נרי’ה בית שאן