בעקבות הסיפורים ששמעתי על הרב משאש רציתי לשתף אתכם בסיפור על מידת אהבת האדם:
היה היה פעם רב שקראו לו הרב יוסי. הוא אהב כל אדם, ועזר להם גם להתקרב לדת.
והנה סיפור אחד מתוך הרבה סיפורים שהוא כתב.
פעם אחת הרב הגיע לגן של ילדים חילוניים, והוא סיפר להם הרבה סיפורים חשובים על הדת, לדוגמא על לוחם שלחם בגולני, הוא נלחם במלחמת חרבות ברזל, בתפקיד קרבי והוא לא היה דתי.
אחרי כמה פציעות שהוא נפצע מהמלחמה הוא לא הבין למה הוא נפצע כ”כ הרבה ושאר החברים הדתיים שלו לא נפצעים כ”כ הרבה כמוהו.
אז הוא הגיע אלי, ושאל אותי את השאלה הבאה: “הרב למה כשאני נלחם אני נפצע הרבה, ושאר החברים הדתיים שלי, לא נפצעים? (זה קשור לדת?)”.
אז עניתי לו: ” ה’ אוהב כל אחד מבניו, אבל אולי הציצית והכיפה של החברים שלך הדתיים מגנים עליהם?”
“אז אני אתן לך רעיון, ותנסה את זה אם תרצה מתי שתילחם, ונראה אם זה יעבוד.”
אז הצעתי לו שיום אחד שהוא ילחם שישים ציצית וכיפה ויראה אם הוא לא יפגע.
אחרי כמה ימים אותו בחור חזר אליי ואמר לי את המשפט הבא: “תודה הרב, הצלת אותי, פעם ראשונה שלא נפצעתי במלחמה ,מעכשיו אני יותר אתקרב לדת”
אז הרב אמר לילדים: “זה סיפור אחד שקרה לי מתוך מיליון סיפורים, והמסר של סיפור זה שהסיפור מראה לנו כמה ה’ אוהב את כל ילדיו, {את כל בני ישראל}, והדת מאוד חשובה, וכך גם אני אוהב את כל התלמידים שלי, ולא מקפח אף אחד, וככה גם אתם ,תמיד תעזרו לחברים ותנסו כמה שיותר להתקרב לדת, אפילו זה אם רק אתם אומרים מודה אני או מתפללים בבוקר זה ממש חשוב.”
ואחרי כמה ימים הסיפור התפרסם באינטרנט, ומנהלת של בית ספר אחד שמעה את הסיפור הזה שסיפרתי לילדים בגן, וכמה שזה השפיע עליהם, ועזר להם אז היא הזמינה אותי לבית ספר שלהם כדי להפסיק כמה חרמות שמתרחשות בבית ספר שלה , והיא לא מצליחה להתמודד אם זה. הנה כמה דברים מתוך השיחה שלי עם ילדי בית הספר.
“חברות וחברים יקרים שלי, למה אני צריך לשמוע שילדים עוברים פה בכיתות שלכם חרם?, שלא מדברים איתם, שצוחקים עליהם, או שלא מתייחסים אליהם, והכי חמור שהם חוזרים הביתה בוכים, ואתם אותם ילדים לא עושים עם זה כלום, ורק משתפים עם זה פעולה?.”
אז המשכתי את דברי ואמרתי: ” כמו שהקדוש ברוך הוא, אוהב את כל ילדיו {בני ישראל},כך גם אני אוהב את כל התלמידים שלי בלי שום סיבה או תנאי, ולא אומר אוי אתה לא יפה או לא חכם, אז אני לא אעזור לך, אלא אני תמיד עוזר לכולם, ואוהב אותם, כך גם אתם תאהבו את כולם, ואני רוצה לשמוע אחרי השיחה הזאתי שכולם חברים של כולם, ואתם לא מקפחים אף אחד.
כי אני שמעתי שמישהו נפל ואף אחד לא עזר לו והתייחס אליו, ושלמישהו יש יום הולדת והוא הזמין את כל הכיתה אבל אף אחד לא הגיע, והוא בכה בכל היום הולדת שלו.
למה זה ככה? למה ילד צריך לבכות ביום הולדת שלו?, אני רוצה לשמוע שאתם תהיו חברים של כולם. אני רוצה לשמוע מהמנהלת שאין פה יותר חרמות בבית ספר.
ואחרי כמה ימים המנהלת התקשרה אלי ואמרה לי: ” תודה רבה רבה מעכשיו אין אצלי חרמות בבית ספר, השיחה ממש עזרה להם, תודה רבה” וממש הודתה לי ואמרתי לה בשמחה אני תמיד שמח לעזור, וברוך ה’ עכשיו אין יותר חרמות באותו בית הספר. ואם חס וחלילה גם בכיתה שלכם קורה מצב כזה תעצרו אותו עכשיו.
