בחרתי לספר על תכונת אהבת האדם, אהבת האדם הייתה אחת התכונות הבולטות של הרב מאשאש.
פעם הייתה ילדה בשם תמר. תמר למדה בכיתה ה בבית ספר יסודי בעיר תל אביב.
לתמר היו הרבה חברות טובות, לתמר תמיד היה עם מי להיות בהפסקות,
אחר הצהריים הייתה תמר מוקפת בחברות. בתחילת השנה, הגיעה לכיתתה של תמר תלמידה חדשה בשם לינוי. לינוי הגיעה לתל אביב לאחר שחזרה לארץ משוויץ אחרי שנתיים של שליחות,
יחד עם הוריה, שני אחיה הגדולים ואחותה התינוקת.
בתחילת השנה, לינוי הייתה שקטה ולא כל כך דברה עם הילדים האחרים. בהפסקות לינוי הסתובבה בדרך כלל, לבד בבית הספר, ליד המגרש או בחצר האחורית. לפעמים, ישבה אפילו לבדה בספריית בית הספר. בהסעה הייתה יושבת לבדה ובוהה בדרך.
תמר לא ממש התייחסה ללינוי, בעיקר כי שמעה ילדים שאומרים שלינוי ילדה שונה ושקטה.
תמר לא ידעה אם השמועות נכונות וגם לא ממש ניסתה לבדוק, לכן בחרה להתעלם מלינוי.
עברו כמה ימים והמורה נתנה עבודה בזוגות, תמר קיוותה להיות עם אחת החברות הטובות שלה, אך המורה קבעה שתמר תהיה עם לינוי.
תמר התאכזבה אבל ידעה שאין לה מה לעשות בעניין. הבנות ישבו יחד לעשות את העבודה.
תמר חשבה שהעבודה תהיה מאד מאתגרת. בהתחלה היה שקט מביך ואז לינוי נתנה רעיון שעזר מאד לעבודה. תמר הופתעה וחשבה לעצמה שלינוי דווקא חמודה וחכמה. תמר ולינוי המשיכו לעבוד ואפילו לצחוק, באופן מפתיע, היה לתמר ממש כיף. כבר לא הרגיש לה מוזר לשבת ליד לינוי, הן הרגישו שהזמן עבר ממש מהר. כשהמורה אספה את העבודות תמר הרגישה שהעבודה שלהן יצאה מעולה. בהפסקה, לאחר השיעור, תמר נגשה ללינוי והציעה לה לשבת על הספסל ליד המגרש, איתה ועם החברות שלה. לינוי ענתה שתשמח מאד. הן ישבו על הספסל ודיברו על דברים רגילים, כמו על הקניון החדש שנפתח, על שיעורי הבית במתמטיקה, על חוג הריקוד החדש ביום שלישי ועל המנה האהובה עליהן בבית הקפה השכונתי. תמר גלתה שלינוי אוהבת לצייר ומציירת ממש יפה, ושיש לה מחברת מלאה בציורים יפים. בכלל, תמר גלתה שיש להן המון נושאי שיחה משותפים ולמרות שהן כל כך שונות, ולא על כל דבר מסכימות, האמת, שככה זה הרבה יותר מעניין.
בימים הבאים, הן המשיכו לשבת יחד בהפסקות ותמר כבר הרגישה שזה טבעי..
באחד הימים, בשיעור ספורט, היה להן משחק קבוצתי עם כדור, תמר ולינוי היו יחד.
תמר גלתה שלינוי משחקת ממש טוב והן אפילו נצחו. לינוי התחילה לצחוק יותר, לדבר יותר, וממש להרגיש נוח בחבורתה החדשה. החברות של תמר כבר התרגלו אליה וממש נהנו להיות בחברתה. אחרי שחלפו כמה שבועות, תמר ראתה ילדה מהשכבה שיושבת לבדה בחצר בהפסקה.
תמר נזכרה בלינוי של תחילת השנה והציעה לה לשבת איתן והיא הסכימה כמובן,
זה לא הרגיש מוזר בכלל.
בסוף תמר הבינה משהו, לפעמים אנחנו מגבשים דעה על אנשים בלי להכיר אותם באמת.
לא צריך לעשות מזה סיפור גדול, רק להיות נחמדים ולא לפסול אף אחד,
ומאז תמר משתדלת לא לשפוט מהר אף אחד, לתת הזדמנות לכולם.
כי לפעמים אפילו מי שמתנהג קצת אחר ונראה קצת שונה , יכול להיות חבר ממש טוב
והכי חשוב לזכור, שחשוב לנהוג בכבוד כלפי כולם, כמו שהיית רוצה שינהגו בכבוד כלפייך.
את הדברים החשובים האלו אנו לומדים מחייו של הרב מאשאש זצ”ל.
