אגם האש ועוף החול / נועם דדון
יום הלימודים הסתיים, כולם מיהרו לחזור לביתם. כולם, חוץ ממנה. הגר עוד התעכבה, הביטה בלוח הכיתה העמוס בנוסחאות. דמעה זלגה מעיניה.
היא הרגישה כל כך בודדה. לאחר כמה דקות של בכי, היא קמה ממקומה, יצאה משער חטיבת הביניים והחלה לצעוד. מחשבות רבות התרוצצו במוחה. הגר התכוונה לחזור הביתה, אך רגליה הובילו אותה למקום אחר לגמרי, לאגם הקטן הממוקם ביער. צעדיה הפכו מהירים יותר וכל הדרך שיחקה עם השרשרת שלה ושמרה עליה. את השרשרת היא קיבלה מסבתה האהובה שנפטרה. היא התגעגעה לסבתא שלה, לזו שהבינה אותה ללא מילים.
“זו שרשרת עוף החול שעוברת בירושה במשפחה”, נזכרה בקולה הנעים של סבתה. הגר החלה להרגיש מוזר, היא לא ידעה להסביר מדוע.
המקום היה קסום, בדיוק כפי שהיא זכרה. עצים גבוהים הסתירו את השמיים והאדמה הייתה מעט רטובה. הציפורים צייצו, האוויר היה נקי ורוח נעימה החלה לנשב. אבנים קטנות וגדולות מונחות לצידי הדרך ועליהן חרקים קטנים.
“סבתא, הלוואי והיית פה יחד איתי”, אמרה הגר. הגר המשיכה לצעוד ביער, לא שמה לב לזמן שחלף. השמש החלה לשקוע. מרחוק נשמע קול מרגיע של מים. הגר זכרה את האגם.
היא החלה להתקרב… שקט שרר מסביב. “לא”, היא צעקה. הגר נפלה על האדמה והחלה לבכות.
החזיקה את ראשה. “השרשרת נעלמה. השרשרת שלי נעלמה”, בכתה.
הגר החלה לחפש את השרשרת, אך לא מצאה. הפכה אבנים, הזיזה עלים, אך לא מצאה. היא הרגישה אבודה, זו המזכרת מסבתא שאבדה.
הגר הרגישה שקשה לה לנשום ושאין סיכוי להתגבר על הקשיים שחוותה לאחרונה. היא ידעה שעליה לחזור הביתה כדי שלא ידאגו לה. היא החלה לצעוד לכיוון היציאה. החל להיות קריר.
קולות מי האגם ליוו אותה. ריח מוזר הופיע באוויר, ריח של קינמון מתקתק. מאחורי אחד העצים נשמע רעש מוזר. הגר חשבה שהיא מדמיינת והמשיכה לצעוד. הריח התחזק וכך גם הקולות…
היא נעצרה וחזרה לכיוון הקולות יצור אגדי ומרהיב ביופיו נגלה בפניה .דומה לטווס בצבעי אש.
נראה היה שהוא עסוק. מעביר בפיו ענפים ממקום למקום.נראה היה כי הוא מתכונן למשהו גדול.
הגר התבוננה בו בפליאה. עוף החול המשיך לעבוד בלי הפסקה, הוא בנה לו קן.קן חמים, נוח ומתאים בדיוק בשבילו.הגר הסתובבה כי הרגישה משהו חם מאחורי גבה.
משהו קרה לאגם! אגם המים הצלולים, הפך לאגם של אש. גיצים של אש פגעו בקן של עוף החול.
הוא נראה מותש ועייף. דממה, שקט… עוף החול הזדקף והסתובב לעברה של הגר.
הוא הביט בה בעיניו הגדולות, והסתובב חזרה לעבר הקן הבוער שלו. היא רצתה לחפש מים כדי להציל את הקן, היא רצה ממקומה ולפתע שמעה צווחה. זה היה עוף החול, הוא רץ לעבר הקן הבוער. להבה אדירה. “איזה אסון, יצור מסכן”, היא חשבה. במשך דקות האש בערה עד שדעכה מעצמה…הגר ההמומה ניגשה לכיוון הקן השרוף ונדהמה. הייתה שם ביצה.
ביצה! ממנה בקע עוף החול וחזר לתחייה. כמה יפה הוא היה. “הוא קם לתחייה מתוך האש, מתוך הכאב והלבד. חזק יותר”, חשבה הגר בליבה.
הגר התקרבה בזהירות לעבר שברי הביצה. היה נדמה לה שהיא מרגישה את נוכחות סבתה,
מחייכת ורגועה. הגר הביטה בשברי הביצה ודמעות של אושר הציפו אותה.
השרשרת שלה נמצאה!
“בכולנו יש עוף חול קטן שיעבור קשיים. בכולנו יש עוף חול שיודע להתגבר על מכשולים”.
