כבר כשהיה קטן, ניכר שהילד אברהם יצחק נועד לגדולות. אחד מהסיפורים מילדותו של הרב קוק
מראה על מידותיו ויחסו המיוחד לזולת.
כשהילד אברהם יצחק היה לפני גיל שש, הוריו חיכו לו שיחזור מהתלמוד תורה.
עברה שעה, עברו שעתים והילד איננו… החלו ההורים לדאוג, לאיפה נעלם הילד? הרי הוא תמיד מקפיד לא להדאיג את הוריו ולחזור הביתה בזמן. אימו דאגה מאוד וביקשה מאביו לחפש את אברהם יצחק.
אביו חיפש זמן רב, עד שהוא פגש את חבריו של אברהם יצחק. אחד מחבריו אמר, שהוא ראה אותו הולך עם איש זקן אל העיר הישנה. ניבהל האב מאוד, מי יודע? מי האיש איתו הלך הילד?
האב הלך לכיוון אותו הורו לו הילדים, במהירות רבה. לאחר זמן קצר הוא הבחין בילד אברהם יצחק רץ לעבר ביתם. אביו התקדם לעברו. הם התחבקו, אברהם יצחק ביקש סליחה על זה שהוא אחר לחזור. אביו שמח ואמר “ב”ה שמצאתי אותך והכל בסדר, היכן היית?”.
אברהם יצחק סיפר לאביו: “כאשר יצאתי “מהחדר”, ניגש אלי יהודי זקן וביקש ממני לעזור לו להגיע לבית הגביר המפורסם. חשבתי להגיד לו איך להגיע, אבל ראיתי שהוא לא מהאזור וגם שהוא נעזר במקל הליכה. חששתי שאם ילך לבד יאבד בעיר הגדולה, הרי יש בה כל כך הרבה שכונות וסמטאות וגם ככה קשה לו ללכת. החלטתי ללכת איתו עד לבית הגביר ולקיים מצוות גמילות חסדים”.
אביו הקשיב לדבריו ושמח בליבו על, שבנו עשה חסד וסייע לאיש הזקן. “אמא ואני חיכינו לך, דאגנו. בפעם הבאה תודיע לנו או תשלח אלינו חבר שיאמר לנו היכן אתה”.
“עשיתי דבר לא טוב?” שאל אברהם יצחק את אביו. “אני מצטער אם ציערתי אותך ואת אמא”, הוסיף. “זכית במצווה, עשית חסד גדול, אני גאה בך!” השיב אביו בחיוך.
אברהם יצחק המשיך ואמר: “מעיד אני עלי, שמים וארץ, שכוונתי הייתה לשם מצווה, וגם אותו זקן בירך אותי שאהיה תלמיד חכם”. ואכן אנו רואים שכאשר אברהם יצחק גדל, הוא היה רב גדול וחשוב מאוד שנודע בשם הראי”ה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל. נתקיימה בו אותה ברכה של האיש הזקן שזיהה את גדולתו של הרב עוד בהיותו ילד קטן בן פחות משש שנים.
