אבודים בזמן
דויד הוא ילד בן 12. אבא שלו היה אסטרונאוט והוא היה מספר לו כל לילה סיפור על הרפתקאות בחלל. לילה אחד הוא סיפר על הכוכב שהיה מלא במים ולילה אחר הוא סיפר על הרובוט שמצא ועוד סיפורים אחרים. לילה אחד כשדויד נרדם הוא נשאב לתוך חללית ירוקה ובבוקר הוא קם וראה שהוא בחללית ענקית והוא פגש שם קהילת אנשים ושאל שם מישהו לאן הוא הגיע.
האיש אמר לו: “אני גם לא יודע ואני פה שנתיים” ודויד פחד שלא יראה את משפחתו לנצח.
דויד הסתובב בחללית וחיפש עזרה ולאט לאט נגמר היום ודויד כבר היה עייף והוא חלם עליו ועל אבא שלו במיטה שלו ואבא שלו מספר לו סיפור, ופתאום הוא שמע “מי אתה?!”
הוא רואה שזה היה ילד קטן ודויד שאל אותו “מי אתה” והילד ענה לו “אני רונן” ודויד ענה “גם לאבא שלי קוראים רונן, אני מתגעגע אליו”
אחרי שעתיים דויד קרא לרונן ואמר “מצאתי מפה שבה רואים איפה יש חללית כדי שנוכל לברוח” . דויד ורונן רצו בחושך כשכל האורות בחללית נכבו ,כולם ישנו, רונן קצת פחד אבל דויד החזיק לו את היד ורונן נרגע קצת כי הבין שהוא לא לבד.
אחרי שעתיים של הליכה רונן היה צמא אז דויד עזר לו והביא לו מים מהחדר של החיילים שדואגים לשמור על החללית. אחרי עשרים דקות הם הגיעו לחללית הקטנה, אבל היו שם חיילים. הם הלכו בשקט אבל חייל אחד ראה אותם אז הם רצו לחללית ודויד לא ידע מה לעשות כי לא ידע איך לנהוג בחללית, ופחד שירוצו אחריהם.
אז דויד שאל את רונן: “אתה יודע איך לנהוג בחללית?” ורונן אמר לו: “אבא שלי יחזקאל לימד אותי כמה פעולות פשוטות בחללית” ודוד אמר: “לסבא שלי גם קוראים יחזקאל” . דוד חשב שרונן זה בעצם אבא שלו מהעבר..
רונן הסיע את החללית והם הגיעו אל כדור הארץ אבל השנה בכדור הארץ הייתה 1995 ודויד לא הכיר שם אף אחד כי כל מי שהוא הכיר היה עוד ילד או שלא נולד ..
דויד ורונן (אביו מהעבר) החליטו שהדרך הטובה ביותר להחזיר את דוד לתקופתו היא לנסות למצוא דרך לחזור לתקופת הזמן שלהם. הם חיפשו בחללית הקטנה כל רמז או טכנולוגיה שיכולה לעזור להם, אבל הם לא הצליחו למצוא. דויד פחד ונבהל מאוד כי היה בטוח שלא יפגוש את אבא שלו כאבא שלו אלא כחבר. הם לא ידעו מה לעשות
פתאום הדלת לחדר נפתחה וקבוצת אנשים לבושים במדים מוזרים ועתידניים נכנסה פנימה. “מי אתם ומה אתם עושים כאן?” שאל אחד האנשים, דויד ורונן הסבירו את מצבם, וסיפרו לאנשים איך הגיעו לשם ואת הבעיה.
האנשים הקשיבו טוב, הם הסכימו לעזור לדוד ורונן. הם גילו שהם מכוכב רחוק ושיש להם טכנולוגיה מתקדמת שיכולה לעזור להם לנסוע בזמן. דויד ישב ליד האנשים, ולמד על הטכנולוגיה שלהם ואיך להשתמש בה כדי להגיע לכדור הארץ של היום.
אחרי שבועות של עבודה קשה הם היו מוכנים לנסות לעשות את המסע חזרה לתקופת הזמן שלהם. דויד טיפס למכונת המסע-בזמן והפעיל את המערכות. כשהמכונה עבדה, הם חיכו לזמן שהיא תעשה אור ירוק, הם לא ידעו מה הולך להיות אבל כשהמכונה עשתה אור ירוק, הם שמחו מאוד. הם ידעו שלא משנה עם אילו בעיות הם יתמודדו, הם תמיד יוכלו לסמוך זה על זה. דויד אמר לרונן אביו מהעבר “להתראות” בלי לומר לו שהוא בנו .
דויד נכנס למכונת הזמן וחזר להווה…
