בס”ד
אבא קנה כלב
פעם אחת אבא שלי קנה לי כלב, התרגשתי וזאת הייתה נרגשה נפלאה.
כעבור כמה דקות הוא ליטף אותי ואני החזרתי לו גם ליטוף והרגשת רוגע נינסכה בי.
אמרתי לאבא שלי: “תודה על הכלב אני מעריך את זה שקנית לי כלב”.
אבא ענה לי: “בבקשה אין בעד מה”.
מאז הוצאנו אותו לטיולים והוא אוהב מאוד את הצעצועים שקניתי לו.
פעם אחת, הוא שיחק בכדור ופתאום הדלת של החצר נפתחה והוא ברח החוצה. נבהלתי ודאגתי ודאגתי לו מאוד.
חיפשנו אותו וחיפשנו והכלב לא נמצא בשום מקום.
כעבור כמה ימים בהם הרגשתי מאוד מודאג ועצוב ללא חברי הטוב, הכלב שלי שהיה מגן עליי,
קיבלתי טלפון מרגש מחברי לכיתה שסיפר לי שראה את הכלב הקטן שלי מטייל בגינה
הציבורית לבדו.
התרגשתי מאוד ושאלתי: “מה שלום הכלב?”
חברי ענה לי: “הכלב נראה עצוב ובודד”.
הודיתי לו מאוד וזינקתי לעבר הגינה. שם בפינת הדשא סמוך לספסל ראיתי אותו, את כלבי
האהוב, רובץ על הקרקע ונראה ממש מסכן.
ניגשתי אליו, חיבקתי אותו והיה נראה שהוא ציפה לי . חזרנו הביתה ושם קיבלו את פנינו בשמחה אבא, אימא והאחים שלי.
רחצתי את הכלב, האכלתי אותו בסבלנות ואהבה רבה.
היה נראה שהכלב שלי היה זקוק למנוחה, לכן נכנס למלונתו שהוא רגוע ושמח שחזר אלינו סוף סוף הביתה. כלבי האהוב נח בשלווה במלונתו ואני נכנסתי לביתי שמח, רגוע ושליו שחברי הטוב חזר אלי. סוף טוב הכל טוב.
