היה הייתה פעם משפחה מאושרת מאוד. אבא, אמא וילד. לאמא קרו כרמי והיא הייתה עורכת דין.
ולאבא – כריסטין, הוא היה אסטרונאוט. ולילד קראו אור.
יום אחד, כשאור היה בן ארבע, אביו טס לחלל כדי לחקור את כוכב מאדים. אור ישב ליד החלון וחיכה וחיכה… טיפות גשם טיפטיפו מבעד לחלון, טיף טוף. אף אחד לא בא. הלילה הגיע ולא נשמעה שום דפיקה בדלת. עבר יום ועוד יום ועוד יום, ולבסוף עברה שנה ועוד שנה ועוד שנה.
אור ואמא שלו הבינו שלא יראו את כריסטין, אבא של אור, יותר לעולם.
עכשיו אור היה כבר בן שמונה, ובאותו היום שאור חגג יום הולדת היה היום שבו אביו אבד.
כשאור היה בן 11 הוא הבין שהוא חייב לגלות מה קרה לאבא שלו. אור ניסה בכל דרך אפשרית לגלות מה קרה לאביו אבל הוא לא הצליח. נשארה רק טיפת תקווה, אבל אור לא וויתר.
הוא ניסה וניסה עד שלבסוף הוא מצא את הדרך הטובה ביותר, לטוס לחלל. הוא בנה חללית בעצמו, הוא תכנן וסרטט, עד שלבסוף הוא הצליח לבנות חללית! כל פעם שהוא ניסה לטוס, משהו השתבש עד שלבסוף כשכמעט התייאש, הוא הצליח לטוס.
הוא טס עד שלבסוף נחת על כוכב משונה מאוד. על הכוכב לא היה איש מלבד אור.
הוא הסתכל סביב עד שגילה שזהו כוכב צדק. לחללית שלו כמעט נגמר הדלק, והוא לא ידע מה לעשות. אור כמעט בכה. הוא צעק “אבא אבא!” לפתע שמע קול.
“אור, בני היקר, תמיד תזכור אף פעם לא תוותר עד שתצליח!”. אור שמע בקול אביו. הוא הצליח להתניע את החללית. החללית הצליחה לטוס!! הוא הסתכל בחלון וראה המון כוכבים, קטנים וגדולים. כיצד יידע מהו כוכב מאדים? עברה שעה, עברו שעתיים, ואור עדיין לא הבחין בכוכב מאדים. הוא חיפש וחיפש, וריחף בין כוכבים. פתאום מרחוק הוא ראה כוכב מנצנץ. זה היה כוכב מאדים. אור מיהר, לפני שהחללית שלו כבר לא תצליח להתניע. הוא הגיע לכוכב מאדים. שקט שרר בכוכב מאדים. נראה שאיש לא היה שם כבר שנים. פתאום ראה מרחוק מכשיר משונה. אור הלך לכיוונו. הסתכל מכל צדדיו. זו הייתה חללית. אור הבין שזו הייתה החללית של אביו. אבל כיצד הוא יבין מה קרה לו? הוא נכנס לתוך החללית. הוא הסתכל סביבו. ”הלו יש פה מישהו?” אף אחד לא ענה.
החללית הייתה הרוסה לגמרי, ואז אור נשען בטעות על אחד הכפתורים שהדליק סוג של מסך. אור הסתכל במסך. במסך הופיע סרטון. הסרטון הראה את החללית! בחללית שהוקרנה ישבו שבעה אנשים. שניים מהם היו טייסים והשאר הסתובבו בחללית. אור הסתכל מקרוב ופתאום זיהה אחד מהטייסים: הרי זה אביו!! אור ראה שפתאום שני הטייסים נהיו מבוהלים. נראה שמשהו רציני קרה! זהו רגע האמת!! פתאום המסך נכבה. פתאום הכול הסתדר לו. אביו איבד קשר עם כדור הארץ. דמעות זלגו מעיניו. הוא נזכר שגם לחללית שלו אין דלק. אור ניסה וניסה להתניע אותה לעוד קצת. אור חשב שלא יחזור הביתה לעולם. פתאום שמע שוב את הקול ”אור, תזכור לא לוותר, אתה תצליח” אור לא וויתר. אור ניסה לחבר את כול החלקים ולבסוף הצליח. החללית טסה למטה. אור חזר בפוף למטה. “אור אור שלי, איפה הייתה?” אמרה האמא. אור גדל ונהיה גם הוא אסטרונאוט. וכך נגמר עוד סיפור קצת שמח קצת עצוב
הסוף.
