בס”ד
שם התלמיד: עידו כחלון
כיתה:ו2
מחנך: הרב שי לוי
שם בית ספר: ‘נעם’ חומת שמואל
מנהלים: הרב אליהו בראשי וענבל סיאני
רכזת: הדס עמרן
אבא במלחמה
יומני היקר שלום
בשלושת חודשים אלו, חוויתי פחד ,פחדתי על אבי הנמצא בקרב ועל כל החיילים כמובן שנלחמים.
ארזנו אוכל לחיילים וחזרנו לבתי ספר, שיתפנו חוויות דיברנו קצת על כל מה שקורה במדינה.
חבר שלי אמר לי: “דן אין מצב שזה הופך להיות רציני כי עזה היא מקום חלש ובטח שלא תתגבר על צהל החזק” .
אני עדיין לא מבין איך הם הצליחו להרוג ולפצוע ולחטוף כל כך הרבה. בכל אופן אני מצד אחד רוצה שאבא שלי יגן עלינו ועל כל המדינה אבל מצד שני אני מפחד עליו שחס ושלום ..אני לא רוצה לדבר על זה . דן סגר את היומן והלך לשחק במחשב.
“דן” אמי קראה לי “בוא לאכול” . דן יצא מהחדר והתיישב בשולחן האוכל “דני למה אתה נראה עצוב” שאלה אימא “סתם קצת חשבתי על אבא ” השבתי ואימא אמרה “אל תדאג חמוד אבא שומר על המדינה” “אני יודע” הגבתי באנחה .כך עבר לו יום ושוב פעם.
יומני היקר שלום
יום ב’ שאני כבר כותב לך .
מתגעגעים לאבא .יש יותר ויותר הרוגים וחטופים אנו מתפללים על כל החיילים שנלחמים.
אתמול שמעתי בשורה רעה, אבי נפצע בקרבות אבל מרגיש בסדר. הוא כל כך רוצה להילחם. אמי ואני רוצים שכבר יחזור אלינו אבל כמו שאני מכיר את אבא שלי הוא לא יוותר על מה שרוצה להשיג.
יש כבר עוד נפגעים אבל ניכר שהתחלנו לכבוש את עזה ולהוציא משם חטופים שלנו .
דן סגר את היומן משום שמיקה הכלבה ניתרה עליו “אוי מיקה תפסיקי ללקק איכסה מגעיל אבל מדגדג ” מיקה נבחה האו האו “מיקה אוי איזה געגועים לאבא איזה כיף אתך את משפרת ממש את מצב הרוח שלי “
דן הלך לאימא ושאל “אימא מה יש לאכול היום ” יש מרק” “מה שוב פעם מרק” אמר דן באכזבה.
“אין מה לעשות חמוד מאז שאבא לא עובד אין לנו הרבה כסף אתה יודע את זה ” אוף טוב ” התיישב דן ונאנח. וכך עברו להם 30 ימים.
יומני היקר שלום
אני כותב לך ביום ה32 מכתיבת היומן .
מדברים על עסקת חטופים בחדשות ויש כאלו שאומרים שזה טוב כי יחזרו החטופים ויש כאלו שאומרים שזה לא טוב בגלל שתמורת זה ישוחררו עוד מחבלים וחס ושלום יהרגו עוד משפחות
תרמנו עוד אוכל לחיילים חולצות ,נעלי צבא . ממש מה שיכולנו.
אבי עדיין אינו חזר מהמלחמה ועדיין שומר עלינו ואנו מתפללים עליו שה’ ישמור אותו ואת כול החיילים.
איך בא לי שאבא כבר יחזור !
דן סגר את יומנו למשמע דפיקות על הדלת דן חשב בליבו מי זה יכול להיות אולי אבא? דן פתח את הדלת והבין שזהו חברו אלימלך “רוצה ללכת לשחק בחוץ? ” שאל אלימלך “טוב” השיב דן והלכו ושיחקו.
וכך עברו להם 5 חודשים דן המשיך בכתיבת יומנו ואז ראה עם אמו טלוויזיה הודיעו בקול נרגש בחדשות על סיום המלחמה “ישששש “צרח דן ואז חשב דן אם המלחמה נגמרה זה אומר ש…פתאום נשמע קול שיר “עוד יבואו ימים טובים… נפתחה הדלת זה היה הוא ולא אחר אבא “אבא” בא דן חיבק את אבא בכל העוצמה “יש, יש אבא פה אימא בואי תיראי” אמא חיבקה את אבא.
וכך נגמרה מלחמת חרבות ברזל. כמה אושר היה הסוף המשמח.
