בס”ד אבא במילואים
איך שאני זוכרת את הערב הזה, הערב הראשון בכיתה ג’ שאבא שלי יצא למילואים, לא יכולתי להירדם מלא מחשבות קפצו לי לראש, מחשבות כמו: מתי הוא יחזור? האם הוא בכלל יחזור? אני מפחדת ממלחמות, זה משהו רציני או שסתם הזעיקו אותם? אין סוף למחשבות האלה .
אבל רגע לפני שמתחילים אני אספר לכם קצת על עצמי, קוראים לי תהל, יש לי עוד שלושה אחים אנחנו סך הכל שש במשפחה, אני בת יחידה, יש מעלי אח אחד ומתחתיי שניים. זה קשה לתאר את ההרגשה שלי אבל החלטתי בכל זאת לשתף אתכם. אין איך לתאר את זה אצל מי שאבא שלו במילואים, אבל בכל זאת חשוב, שגם מי שאבא שלו לא במילואים, לקרוא את זה ולדעת לעזור לאחרים שמתמודדים עם הקושי הזה.
התחושה הכי לא נעימה זה המחשבה שאולי אבא יפגע ואולי הוא בכלל לא יחזור, אבל אני יודעת שאני צריכה לעזור לאמא.
העבודה קצת קשה כי אבא לא נמצא ואמא צריכה הרבה עזרה.
אבל לפעמים יש קצת יתרונות ולא הכל שחור למשל: לפעמים מביאים לנו נשנושים, ארוחות וכל מיני דברים טעימים, מביאים לנו גם כל מיני כרטיסים ללונה פרקים ולמג’קס וכו’…, אבל עדיין כל יום אני מחכה שאבא יחזור, תמיד לפני שהוא יוצא אני מכינה לו פתק פרידה והוא שומר אותו במשך תקופת המילואים. בלילות אני לפעמים מכניסה את הראש לכרית ובוכה או מדברת על עצמי חושבת מה אני יעשה שהוא יחזור? ואיך תהיה קבלת הפנים?.
לפעמים אני לא אומרת את זה לעצמי אל אני כותבת את זה במחברת ואז זה יותר קל לי לעכל את זה.
זה מאוד קשה שאבא לא נמצא, כי יש עלי הרבה יותר משימות ובצהריים אנחנו לפעמים שומרים על האחים כדי שאמא תוכל לנוח. זה לא כיף שאבא במילואים, אבא שלי היה בשלוש מאות ימי מילואים! וזה לא קל, זה אפילו קשה יש ימים שנהרסים לי כי אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הגעגוע ואני כל הזמן חושבת על זה, וזה ממש לא כיף וזה גם לא נעים, אני מנסה להסיח את הדעת שלי אבל זה לא יוצא זה כאילו זה נדבק בראש.אבל לפעמים שאבא חוזר לביקור הוא מביא לנו ממתקים ומתנות כפיצוי. זה באמת קצת עוזר, ואז אני רואה שלו רק אני מתגעגעת אלה שגם הוא מתגעגע וגם לו זה לא היה פשוט לא להיות ביחד כל כך הרבה זמן. לפעמים מוציאים אותי ואת כל ילדי המילואים מהשיעור ואנחנו הולכות לצבוע כל מיני דפי צביעה, ואז זה מעודד אותי ואני יודעת שאני לא לבד בזה ויש מסביבי אנשים, חברות ומשפחה שיכולים לעזור לי ולעודד אותי. לפעמים קופצים לי תמונות וסרטונים שלנו בגלריה ואני בוכה שאני רואה דברים שלנו, אני בוכה כי זה מרגש אותי, ואני נזכרת בכל הזיכרונות היפים שאנחנו היינו עושים ביחד אבל עכשיו עכשיו אנחנו לא יכולים לעשות אותם, אז אני עכשיו צריכה לחכות שהוא יחזור.
מגישה: תהל גודרד
כיתה: ד’ 2
בית ספר: שבילי בצותא
