שמע ישראל

יהודה שלטר
כיתה ד’
שומרון
אוריאל אלקובי
שבי שומרון

 

 

"שמע ישראל"                           

 קוראים לי דבורה וזה הסיפור שלי. זה קרה כשהייתי ילדה בת 15 בשנת 1946 . גרתי בטיסאווילאק בהונגריה שליד הנהר טיסא. זה היה ביום האחרון של חג הפסח פתאום שמענו רעש אופנועים, "אימא מה זה הרעש הזה?" שאלתי "אני לא יודעת מזה הרעש הזה..."ענתה אימא. אימא הוציאה ראש מהחלון וראתה חיילים גרמניים. פתאום שמענו נקישות עזות בדלת. אימא שלי יצאה מן הדלת האחורית רצה אל ראש הכפר וסיפרה לו שיש חיילים גרמניים בבית שלה. ראש הכפר הזמין משטרה לביתה והמשטרה גירשה את החיל הגרמני משם. יום אחד הגרמנים אמרו לכל היהודים להגיע לבית הכנסת הראשי וגם הם אמרו להם להביא מזוודה אחת בלבד.  הגענו לבית הכנסת שם שהינו שבוע שלם מבלי לדעת מה מתרחש עם שני שירותים לעשרות אנשים, אין לכם מושג איזה ארוך התור היה. לאחר שבוע הגרמנים לקחו אותנו אל קרונות הרכבת ולא היו שם שירותים בכלל, את המזוודות שהבאנו לא נתנו לנו לקחת . פתאום הרכבת נעצרה בחריקה אבא שלי אמר לי בבכי :"תמיד תגידי שמע ישראל" ולא הבנתי למה הוא אומר לי כך. דלתות הקרון נפתחו ומאז שירדתי מן הקרון כבר לא ראיתי את הורי עוד לעולם...  כבר לא הינו בטיסאווילאק. אני ובת דודתי לילי מצאנו את עצמנו במחנה עבודה השמדה אושויץ. לאחר מכן חילקו לנו תפקידים אני קיבלתי תפקיד לתקוע ברגים בכנפי המטוס עבדנו 12 שעות בלי הפסקה ובלי אוכל ומים. פתאום הגיע איש שאני לא מכירה והוא אמר לי :"השארתי לך אגס בשירותים" הלכתי לשירותים פתאום מצאתי אגס (באותו הזמן הינו מקבלים פת לחם אחת דקה ליום) התחלתי לחשוב שאותו האיש שהשאיר לי אגס בשירותים הוא בעצם מלאך.

כעבור זמן מה...

הגרמנים שמעו שהרוסים בדרך לכבוש אותם. הנאצים הגרמנים החליטו לברוח אבל  הם לא יצאו בידיים ריקות, הם לקחו את כל השבויים היהודים איתם. צעדת המוות מתחילה הגרמניים הרשעים אספו אותנו ונתנו לנו לצעוד במשך ימים ארוכים והם לא נתנו לנו אוכל ומים ותכננו לטבוח בכולנו .     

 בדרך הגרמניים התעייפו ונרדמו בשמירה אני ובת דודה שלי תכננו לברוח ידענו מה יהיה סופנו אם נישאר. לקחנו דלי ועשינו את עצמנו הולכות לשאוב מים. כאשר יצאנו מטווח הראיה של הנאצים הגרמנים פתחנו בריצה מהירה אל תוך היער. הגענו אל שדה תפוחי אדמה שם מצאנו בונקר ישן והתחבאנו בו. מרוב הרעב אכלנו מהרצפה שאריות של תפוחי אדמה לא מבושלים . נשארנו שם במשך אותו היום עד לבוקר למחרת כל הזמן הרגשנו פחד שתכף ימצאו אותנו אבל האמנו שהכל יהיה בסדר והתפללנו שהקב"ה יציל אותנו. בבוקר שמענו רעשים של טנקים ומטוסים והבנו שבאו להציל אותנו ,הרגשנו הקלה גדולה. גרמניה שוחררה מידי הנאצים יימח שמם וזכרם. כשהבנו שאין לנו משפחה לחזור אליה השגנו אני ובת דודתי כרטיסים להפלגה לאמריקה. הגענו לאמריקה ואני התחתנתי והקמתי משפחה לתפארת. אני ניצחתי . לא נתתי לנאצים להשמיד אותי ."עם ישראל חי וקיים".

                                                                           סוף

 

הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי . דבורה הגיבורה של הסיפור היא סבתא רבא שלי.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן