שישי נפשי

שישי נפשי

שלום, קוראים לי יששכר ואני רוצה לספר לכם מקרה מיוחד מאד שקרה לי לפני כחודשיים, כשהלכתי לחגוג עם חבריי את יום הולדתו  דוד בן כיתתי.

בתחילת המסיבה שיחקנו אני והחברים כדורגל ולאחר מכן משחקים ממש כיפיים כמו קליעה למטרה, פרה עיוורת, חפש את המטמון ונשיפה על צמר הגפן.  

לאחר החלק של המשחקים, אמא של דוד אמרה בקול “כולם להיכנס לבית אנו מתחילים לחגוג את החגיגה האמיתית”. אצלנו ביישוב כשאומרים חגיגה אמיתית מתכוונים לחלק של השירים והריקודים. נכון, בכל מסיבת יום הולדת יש את השלב הזה בו משמיעים שירים וכולם רוקדים. אתם בטח שואלים את עצמכם למה צריך את כל הפרוט הזה שיש כמעט בכל יום הולדת.  אז זהו.. שאצלנו בישוב משמיעים שירים שכתבו רבנים או שכתבו על רבנים, גדולים בתורה, שנפטרו או נולדו באותו חודש בו חוגגים את יום ההולדת. במסיבה של דוד היו שירים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל שנפטר באותו חודש, חודש אלול.

כדאי שנחזור לסיפורנו.. כל הילדים נכנסו לתוך הבית והתחלנו לשיר ולרקוד עם השיר המפורסם והנפלא “כנפי רוח” שכתב כמובן הרב קוק זצ”ל, כולם רקדו בהתרגשות ונהנו, וכשנגמר השיר התחיל שיר אחר של הרב, “אור הנר”, ולאחריו שמו את השיר האהוב עלי מכולם “ישמח ליבי” גם הוא כמובן של הרב קוק זצ”ל. כולם רקדו ונהנו, ובמיוחד אני, רקדתי בהתרגשות תוך תחושה נפלאה וטובה של דבקות מתוך שמחה שמעולם לא הרגשתי עד אותו רגע. 

פתאום, באמצע הריקוד והשירה הרגשתי שהכל מסתובב סביבי, הסתכלתי על הרצפה וראיתי את  הרצפה פשוט שואבת אותי לתוכה ואני נסחף לתוך מערבולת ומוצא אותי את עצמי בתוך חדר חשוך עם אור קטן של נר ועם המון ספרי קודש מכל הכיוונים של החדר, עד התקרה. אני מסובב את ראשי ורואה דמות רבנית רכונה ומרוכזת בכתיבה. ניסיתי להתקרב ולראות קצת יותר טוב ולהבין היכן אני נמצא. התקרבתי לאט לאט ובזהירות וראיתי שמדובר לא פחות ולא יותר ברב אברהם יצחק הכהן קוק ובדף עליו הוא כתב ראיתי שיר קצר אך מאד יפה, קליט ומרגש ‘שישי נפשי, גילי ושמחי. רק יוצר נשמתך, אל תשכחי’ שלא הכרתי. שמעתי את הרב מקריא את מילות השיר כמה וכמה פעמים בהתרגשות ובדבקות רבה. השיר חדר לי לראש ואז התחלתי להגיד לעצמי את מילות השיר,  ופתאום, אני שומע את דוד חברי, בעל היום הולדת, מקריא בדיוק את אותו השיר שהרב הקריא “שישי נפשי..” מתוך ספרון קטן והרגשתי ממש כאילו הרב קוק זצ”ל בכבודו ובעצמו מדבר מתוך גרונו של דוד חברי הטוב, שחגג באותה עת את יום הולדתו ה- 10. זה היה יום הולדת מרגש ושיר בלתי נשכח שעורר אותי לתחושת דבקות אמיתית ושמחה של מצוה, שלא עוזב אותי עד היום.

 

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »