בימי אנטיוכוס ששלט אחרי אלכסנדר מוקדון, היהודים עשו מרד בצבא אנטיוכוס.
אנטיוכוס כעס מאוד ושלח למשימה את אפולוניוס המצביא שהיה בשומרון.
אפולוניוס אסף את כל חייליו ויצא לכיוון הרי בית-אל.
כשנכנס לתוך ואדי חרמיה, המכבים קפצו עליו בצרחות מההרים שמעל הוואדי והרגו חיילים רבים מחייליו של אפולוניוס.
אנטיוכוס שמע על זה שאפולוניוס הפסיד בקרב כעס מאוד ושלח את סרון שר צבא סוריה והוא היה יותר טוב מאפולוניוס.
הלך סרון עם צבא ענק הכולל פרשים רגלים וקשטים מומחים להילחם במכבים.
וגם עם ‘פלנגות’, הפלנגות היו רבועים של חיילים חמושים עם חניתות מורמות כלפי מעלה ולצדדים וזה היה ניראה כמו קיפוד ענק.
כל מי שהיה מתקרב ל’פלנגות’ היו דוקרים אותו לא היה סיכוי לנצח אותם.
סרון התחיל לעלות לכיוון ההר, למעלה בית חורון.
העלייה למעלה בית חורון הייתה צרה מאד וחיילי סרון בעלייה מלא יכלו להיות מסודרים בצורת ‘פלנגות’ כי השביל למעלה בית חורון היה צר.
יהודה המכבי ואנשיו הלכו למעלה בית חורון, הם נצלו את ההזדמנות שהיונים לא מסודרים ב’פלנגות’ הסתערו עליהם מלמעלה ודחפו את היוונים ללמטה.
היוונים המבוהלים ברחו עד לים, והמכבים רדפו אחרי היוונים והפילו מהם חללים.
אנטיוכוס כעס מאוד ושלח את ליסיס להילחם במכבים, ליסיס שלח שלושה מפקדים גדולים ששמם היה – גורגיאס, תלמאי וניקנור.
גורגיאס רצה להילחם ביהודה בלילה, הוא הלך עם כל החיילים שלו בזמן שתלמאי וניקנור היו עם כל החיילים שלהם ישנים בבסיס.
יהודה לא חיכה ויצא למלחמה נגד היוונים, הוא הגיע למחנה שלהם ושרף אותו.
ובינתיים הגיע גורגיאס אל המחנה של המכבים ושם לב שאין שם אף אחד הוא חזר למחנה וראה שהמחנה שרוף. לא היה לגורגיאס מה לעשות הוא פשוט ברח.
ליסיס שמע שהמפקדים מתו והלך להילחם ביהודה בעצמו, הקרב נמשך כל היום ויהודה וחייליו הפילו חללים רבים. ליסיס חזר למחנה ולא ידע מה לעשות,
כמה שעות לאחר מכן ליסיס קיבל מכתב מאנטיוכוס
ובו כתוב: לליסיס אני חולה במחלה קשה, ולא בטוח שאשרד אותה מאנטיוכוס.
ליסיס חשב לעצמו “אני צריך מלוכה אני לא חייב להתעסק פה
עם היהודים”. ויום למחרת ליסיס חזר לאנטיוכיה, המכבים ראו זאת ושמחו עד מאוד. עוד באותו היום הלכו המכבים לבית המקדש וטהרו אותו,
ושברו את הפסלים ששמו היוונים בנו כלים חדשים כגון: מנורה ,שולחן, כיור, ועוד…
אך שמן טהור לא מצאו, חיפשו וחיפשו עד שמצאו פך קטן עם כמות שמן שהספיקה רק ליום אחד אבל ה’ עזר למכבים עשה להם נס והשמן שבכד הספיק לשמונה ימים
ואלו הם שמונת ימי חנוכה.
