מסע בעקבות הרב גץ
“אודי, תפתחי את הדלת בבקשה” ביקשה אמא מאחותי הגדולה. “סבתא אפרת באה!” צהלו אחי הקטנים יעקב ושילה. איזה הפתעה! לא בכל יום סבתא אפרת באה סבתא אפרת נכנסה הביתה ואמא ניגשה להביא לה תה ועוגה.
אחרי שסבתא שתתה ואכלה, אמא דיברה איתה קצת ואז סבתא שאלה לשלומנו. לאחר מכן היא הוציאה מתוך תיקה נטלה חדשה עם עיטורים יפים. “תודה רבה סבתא. בדיוק נשברה לנו הנטלה” אמרה אמא. אחרי זה הביאה סבתא לאודי ספר ולי הביאה עט צבעוני. “תודה רבה סבתא” אמרתי. אחר כך הביאה סבתא כדור כחול ליעקב ולשילה משאית גדולה ולתהילה ברכה הקטנה הביאה קשקשן.
אחרי שסבתא הלכה, הלכתי לחדר ורציתי לכתוב ברכה ליסכה חברה שלי לכבוד יום ההולדת שלה. חיפשתי עט שאוכל לכתוב בו ואז נזכרתי בעט שסבתא קנתה לי. הוצאתי אותו מהמגירה והסתכלתי עליו. הוא היה יפה מאוד. לפתע העט הבהב ולא הבנתי מה זה. אחרי כמה שניות הרגשתי כאילו אני צפה ועוצמת עיניים בבריכה כמו שלמדתי בחופש הגדול האחרון.
פקחתי את העיניים וגיליתי שאני כבר לא ליד השולחן בחדר. “אבא, אמא” קראתי וניסיתי לחפש את אחד האחים שלי אבל אף אחד מהם לא היה שם. כנראה עברתי בזמן חשבתי לעצמי. הסתכלתי סביבי וראיתי לידי קבוצת תיירים שעומדת ומקשיבה שם. הצטרפתי אליהם גם והקשבתי למה שהמדריך אמר: “אנחנו נמצאים עכשיו במנהרות הכותל. אחרי שחרור הר הבית וירושלים במלחמת ששת הימים היתה למדינת ישראל הזדמנות מיוחדת לחקור את יסודותיו של הר הבית.
שמרו על ההחלטה הזו בסודיות רבה והתחילו בעבודה מתחת לאדמה מתוך חרדת קודש ובכל יום התגלו במנהרה דברים מופלאים ומרגשים מתקופת המקדש. בחפירות התגלו: חלקי הכותל המערבי שהיו עד אז מוסתרים בנוסף גילו שרידים מימי השלטון המוסלמי ומימי האימפריה הרומית ומתחתיהם התגלו שרידי ממלכת ישראל הקדומה, תעלות מים עתיקות, גשרים מפוארים ואפילו שערים שהוליכו לבית המקדש. העבר המפואר של ירושלים קם לתחייה.”
המשכתי ללכת עם הקבוצה ולפתע ראינו איש עם הדרת פנים מיוחדת המדריך אמר שזה הרב מאיר יהודה גץ רב הכותל. הוא חייך אלינו, ברך אותנו לשלום והתכוון ללכת אך המדריך עצר אותו וביקש ממנו אם הוא יכול לספר לנו סיפור שקרה לו במנהרות הכותל, הרב הסכים והתחיל לספר:
“בכל לילה בשעה 11 הייתי יוצא מביתי שבעיר העתיקה לכיוון מנהרות הכותל כדי לקיים את המנהג לומר את ‘תיקון חצות’ בבית הכנסת שבמנהרה. חלצתי את נעלי, פרשתי מחצלת על הרצפה, השתטחתי עליה, בכיתי על חורבן בית המקדש והתפללתי על בניינו. לאחר מכן ישבתי ולמדתי תורה עד הבוקר. לילה אחד כהרגלי בקודש הלכתי עם תלמידי למנהרות הכותל. השומר כנראה לא שם לב שנכנסנו וכשהתעייף החליט שאין צורך בשמירה, נעל את דלת הכניסה, כיבה את האור והלך. בינתיים האוויר במנהרה הלך ואזל וזה הקשה עלינו בנשימה. ניסינו לצעוק לעזרה אך לא נעננו. רק לאחר הרבה זמן, השומר הגיע מבויש ונבוך והתנצל על שגרם לנו עגמת נפש אבל אני בכלל לא כעסתי, “להיפך” אמרתי לו ” תודה רבה שבאת לחלץ אותנו” ולתלמידי אמרתי בשקט “השומר בוודאי לא התכוון לצער אותנו. טעויות יכולות לקרות לכל אחד. לכן נקפיד לא לפרסם את המקרה כדי שחס ושלום לא נפגע בפרנסתו!”
וואו! אמרתי לעצמי. איזה רב צדיק וקדוש. רציתי להמשיך להקשיב למדריך אבל ידעתי שאני צריכה לחזור הביתה. לרגע חשבתי לאזור אומץ ולבקש מהמדריך להתקשר מהנייד שלו אבל נזכרתי שקפצתי בזמן. התחלתי ממש לדאוג כי אני כבר רוצה לחזור הביתה ולא רוצה שידאגו לי. ואז פתאום העט הבהב. הבנתי שסיימתי ללמוד את מה שאני צריכה ללמוד
ועכשיו אני אוכל לחזור הביתה. כעבור כמה שניות הרגשתי שוב פעם כאילו אני צפה ועוצמת עיניים בבריכה. פקחתי עיניים לאט לאט וב”ה חזרתי הביתה. למרבה ההפתעה חזרתי בדיוק לאותו מקום שבו הייתי כשרציתי לכתוב ברכה ליסכה. הייתי רעבה אז יצאתי לסלון וראיתי שבדיוק עכשיו אוכלים ארוחת ערב הלכתי ליטול ידיים והצטרפתי לארוחה.
באמצע שאכלנו נפתחה הדלת. “אבא בא!” שמח שילה “לכבוד מה הגעת מוקדם?” שאלה אמא “נשאר לי קצת זמן עד לשיעור של הרב ורציתי לשמח אתכם וגם רציתי להגיד לכם משהו” אמר אבא. אמא הגישה לו כוס מים, הוא התיישב על כסא והתחיל להגיד:
“היום יום הפטירה של הרב מאיר יהודה גץ. הרב גץ היה רב הכותל ותמיד הקפיד לשים לב למי שצריך עזרה. פעם אחת כשהסתובב בכותל ראה אישה בוכה ושאל אותה למה היא בוכה האישה אמרה לו שבעלה חולה ונגמר לה הכסף בבית ” אל דאגה, תפילתך התקבלה. תחכי כאן והישועה כבר תבוא” אמר לה הרב והלך ולאחר כמה דקות, שב ובידו סכום כסף. “גברתי ,קרה לך נס! משמים הזדמן לידי סכום כסף זה .קחי אותו”. האישה הבינה שזה הכסף של הרב וסרבה בתוקף “אינני מקבלת נדבות! השאר את הכסף אצלך” אך הרב גץ לא ויתר “הכסף לא שלי. הכסף של ריבון העולם, רק לא את צריכה להחזיר . אך גם אם תזרקי את הכסף לשמים הוא לא ייקח אותו, לכן עדיף שתשתמשי בו את!” סיים אבא את דבריו והוסיף כמה צריך ללמוד מהרב לשים לב אם מישהו צריך עזרה.
למחרת אחרי צהריים כתבתי ברכה ליסכה חברתי (כי לא הספקתי אתמול) ואחרי זה ביקשתי מאמא אם אפשר לקנות ליסכה משהוא מתוק לכבוד יום הולדתה אמא הסכימה והביאה לי כמה שקלים “בזהירות בכבישים מתוקה להתראות” אמרה אמא לפני שיצאתי בדרך חשבתי על הרב גץ ואיך שהוא חייך אלינו ולכל מי שהוא ראה וחשבתי כמה חיוך אחד או מילה טובה אחת יכולה להשפיע על אנשים. בדיוק בזמן שחשבתי את זה, ראיתי ילד אחד בוכה אז חייכתי אליו וראיתי שהוא חייך אלי בחזרה ונרגע..
כשהגעתי לחנות בחרתי ליסכה שוקולד קטן וניגשתי לקופה. היה שם תור ארוך אבל חיכיתי בסבלנות. כשהגיע התור שלי , הבאתי למוכרת את השוקולד היא בדקה כמה הוא עולה. “שישה שקלים” אמרה המוכרת. הגשתי לה את הסכום ואמרתי לה “תודה רבה” והיא חייכה אלי ואמרה “בבקשה” כשיצאתי מהחנות אמרתי לעצמי שמעכשיו אקפיד יותר לחייך ולהגיד מילה טובה לסובבים אותי.
