רותם הייתה ילדה שקטה ומופנמת, לא היו לה הרבה חברים בכיתה למעט שניים, רותם הייתה בכיתה ה’, תלמידה מצטיינת וגם מאוד יפה אך עם זאת הייתה מאוד צנועה וענווה.
ביום מן הימים ילדה מכיתתה של רותם, ענבל, חגגה יום הולדת ורותם היחידה שלא הוזמנה ליום ההולדת ,רותם מאוד נפגעה מכך. היא ראתה את כל החברות הולכות והיא בכלל לא הוזמנה, בנוסף ילדים נהגו לרכל עליה צחקקו מאחורי גבה ואפילו ילדים שהיו מאחוריה בספסל הלימודים נהגו לזרוק עליה עפרונות, מחקים ועוד ואף גרמו לשתי חברותיה היחידות לא לדבר איתה. רותם לא רצתה ללכת לבית הספר היא החלה להידרדר בלימודים, לא השתתפה בשיעורים וכתוצאה מכך ציוניה ירדו באופן מתמיד. רוב הזמן הייתה בודדה ועצובה.
אימה שראתה את מה שעובר עליה והרגישה את הצער שלה , החליטה לעשות מעשה והגיעה לבית הספר לשוחח עם המורה והמנהלת וכשגם זה לא עזר החליטה להעביר את ביתה לבית ספר אחר.
רותם עברה לבית ספר אחר, היו לה המון חברים וחברות ,היא הייתה כל הזמן שמחה, ציוניה היו מצוינים וחבריה לכיתה אף בחרו בה למועצת התלמידים ומילדה עצובה ובודדה הפכה לילדה שמחה עם המון חברים.
רותם רצתה שאף אחד לא ירגיש מה שהרגישה, לכן הייתה נכנסת לכיתות בבית ספרה החדש ומספרת את כל מה שעברה בבית הספר הקודם.
“מה ששנוא עלי אל תעשה לחברך” זהו המשפט שכל ילד חייב ליישם.
