מאת: נונה ברינגר

כיתה: ג’

מחנכת: נטלי ויצמן

רכזת שפה: נעמה בר-נר

שם בי”ס: ממ”ד דרור, ירושלים

כתובת מייל: [email protected] 

ישוב: ירושלים

לעבור דירה  

 פעם לפני לא הרבה שנים הייתה ילדה, לילדה קראו מעיין.

מעיין הייתה בת לרוני ועומר לוי והיו לה גם חמישה אחים: ליה בת השלוש, תומר בן החמש, יעל בת השמונה, לורי בת העשר וליאל בת הארבע עשרה.

בסך הכול למעיין היו חיים טובים אולי לפעמים היו מריבות בין אחים או שהיא רצתה קצת שקט לעצמה אבל מה לעשות ככה זה אחים גדולים,

אז כמו שאמרתי למעיין היו חיים טובים.

יום אחד כשכל המשפחה ישבה לאכול ארוחת ערב ההורים הודיעו לילדים הודעה חדשה: הם עוברים דירה!.    

מעיין הייתה עצובה מאוד, היא לא רצתה להיפרד מהחברות מהמשפחה ואפילו מהבית, אמנם ההורים שלה הבטיחו לה חדר לבד “אבל…” חשבה מעיין “אם אף אחד לא ירצה לא נוכל לעבור”, ובראשה כבר התחילה להירקם תוכנית.

למחרת בבוקר היא התעוררה במהירות והתחילה להתארגן לבית הספר, אמא הייתה המומה מהשינוי לטובה ושמחה שמעיין לא עצובה מהמעבר.

מעיין אכלה את החביתה דחפה לתוך תיקה את קופסת האוכל, ויצאה להסעה לבית הספר.

בבית הספר מעיין סיפרה לחברותיה נועה ואיילה על המעבר דירה “זה לא נוראי” אמרה איילה “נכון, נוכל לדבר בוואצאפ” הוסיפה נועה לפני פתאום נשמע הצלצול לסוף היום מעיין מלמלה לאילה ונועה ביי והלכה לאסוף מהכיתה את אחותה הקטנה יעל מהכיתה, את לורי אחותה הגדולה היא פגשה בחוץ. 

מעיין שאלה את לורי ויעל “אתן רוצות לעבור דירה?” “לא ממש אבל ההורים הבטיחו לי חדר לבד” אמרה לורי “אני דווקא חושבת שיהיה מגניב להכיר מקומות וחברים חדשים” “טוב, את קטנה ולא מבינה שום דבר” התרגזה מעיין, ההסעה בדיוק הגיעה ויעל שלחה אל מעיין מבט נעלב אחרון והן עלו להסעה.
בבית הם פגשו את ליה ליאל ותומר “רוצים פסטה? הכנתי ליפני רגע” שאלה ליאל “כן תודה” אמרו לורי יעל ומעיין כשהם התיישבו מעיין שאלה “אוף נכון זה מבאס שאנחנו עוברים דירה?” “כן” אמרו ליה עומר ולורי “אמממממ כן דיי מבאס” אמרה ליאל “אז בואו נגיד את זה להורים וככה לא נעבור דירה” אמרה מעיין “צודקת” אמרו כולם חוץ ממישהי אחת: יעל.

כשההורים חזרו הביתה מעיין קראה לכולם לאסיפה משפחתית ואמרה: “אנחנו לא רוצים לעבור דירה נכון?” “כן” צרחו כולם חוץ מיעל “ילדים אנחנו יודעים שקשה לעבור דירה אבל זה לטובתכם וחוץ מזה אנחנו נבוא לבקר את המשפחה ואתם תכירו חברים חדשים” אמרה אמא.

כעבור כמה ימים

מעיין כבר עברה והיא הבינה שזה לא כזה נוראי ובכלל דיי מגניב.