שלום אני נהר. לא, לא נהר ששותים בו מים או רוחצים בו, אלא זה השם שלי. אני יודעת שזה שם מוזר, אילו היו נותנים לי לבחור את השם הייתי קוראת לעצמי מאיה, נויה, שירה. שמות יפים כאלה. אבל בגלל שההורים שלי בחרו לי את השם…
טוב, נחזור לעיקר. אמא חילקה מטלות לסדר את החדרים. זה הכלל בבית שלנו, כל אחד מקבל חדר והוא צריך לנקות אותו, ונחשו איזה חדר אני קיבלתי?… “שירותים?!” צעקתי בזעם “אני? למה לא לילי?” אמא ניסתה להרגיע אותי ואמרה “את יודעת למה. בגלל שיש ללילי אחותך טראומה מג’וקים ויהיו שם לא מעט” כעסתי אבל המשכתי “ליאור? עמית? מה איתם? ליאור יותר גדול ממני” אמא נאנחה ואמרה “את יודעת איזה מסיבה תלך שם ואני מודה לך על העזרה שאת נותנת לי כרגע. את יודעת כמה קשה להיות הורים לארבעה ילדים ועוד בפסח” הנהנתי והלכתי.
אוף, אני לא מאמינה שאני נבחרתי לנקות את השירותים בבית, חשבתי וכעסתי. יצאתי מחוץ לבית, הסתובבתי ליד הסופר, שמעתי אנשים מדברים בפנים. “בבקשה” מישהו עם קול צרוד אמר “אין לנו מספיק…” איש אחר עם קול מכובד ענה לו “סליחה אין אפשרות אני רק עובד כאן, מצטער”.
ראיתי איש עם בגדים קרועים יוצא ודמעה זולגת לו על הלחי “מה קרה?” נגשתי אל האיש המסכן והעצוב. הוא הסתכל אלי במבט בוחן ואמר “למשפחתי אין מספיק כסף לחג הקדוש, פסח” הסתכלתי אליו, הוא היה נראה עייף ומבוגר ועצוב “כשהייתי ילד היה הרבה יותר קל לקיים את החג המיוחד הזה” הוא המשיך לדבר “היום לאנשים אין חשק לעזור” משך באפו ואמר “כמובן בזכות הרבנית ברכה קאפח” “מי?” אמרתי “הרבנית קאפח. היא הייתה אישה נהדרת. היא עזרה לנו, הדבר הכי טוב לדעתי שקרה היה ה”קמחא דפסחא” היא חילקה לאנשים כמוני אוכל לפסח, גם “בוטיק קאפח” היה רעיון שלה, להביא לנשים שמתחתנות שמלות ללא תשלום והיה לה גם את “סגולת נעמי” על שם אמה. אחותה רחל ממשיכה אותה עד היום”
הייתי מוכרחה ללכת. נפרדתי ממנו ורצתי “אמא את לא יודעת את מי פגשתי עכשיו? ראיתי בסופר אדם עני” אמרתי לאמא שחזרתי “בסופר שלנו?” אמרה, עניתי לה: “כן, הוא סיפר לי סיפור מעניין”.
אמא נאנחה, אמרתי לה “הוא סיפר לי על הרבנית קאפח”.
אמא בחנה אותי “באמת היא אישה מיוחדת וגם בעלה היה איש מיוחד”. הייתי בהלם “היה לה גם בעל איך לא ידעתי עליהם עד היום?”.
אמא אמרה “את רוצה להתנדב כמוהם?” האמת שלא ציפיתי אבל הראש שלי הנהן מעצמו, כאילו אני חייבת לעשות את זה “אם את רוצה, יש עדיין מקום מיוחד שאני יכולה להביא אותך אליו”.
למחרת אבא אמר שיש לו הפתעה להראות לי נכנסנו לאוטו ואבא הביא אותי למקום גדול שבו יש מלא אנשים שעוזרים בלהכין ולהביא אוכל לנזקקים.
הצטרפתי אליהם בשאר היום ועזרתי לארוז אוכל לנזקקים לפסח זה היה כיף וגם מצווה. שחזרתי הביתה וסיפרתי לאמא היא שמחה וקראה לי “קאפח הקטנה” טוב, אני אוהבת את הכינוי החדש שלי.
אבל שכחתי לעשות משהו חשוב בבית, רצתי החוצה וראיתי את הנזקק שפגשתי. הבאתי לו קופסה מלאה במטעמים לפסח הוא ממש שמח ואפילו נראה לי שירדה לו דמעה. זה היה מרגש לעשות מצווה.
אמא עדיין לא שכחה לי את השירותים, אז יש לי שירותים לנקות. ביי!
