חייו של הרב קוק
הרב אברהם יצחק הכהן קוק נולד בשנת תרכ”ה ב- ו’ באלול . הוא היה גר בעיירה ושמה גרביה שברוסיה. כאשר גדל מעט סיפרו לו הוריו על ארץ ישראל, ישר לקח מקל והחל לצעוד לעבר הדלת. כשאמו שאלה אותו “לאן אתה הולך”? ענה לה “לארץ הקודש”.
בפעם הראשונה כשהלך לחיידר החל ללמד א’ -ב’, אך ספרי הגמרא והזוהר משכו את עיניו עד מאוד והחל לבכות. כששאלו רבו מדוע הוא בוכה, ענה לו כי רוצה הוא ללמוד בספרים אלו. את לימודיו בחדר סיים הרב קוק בגיל חמש, והחל ללמד עם אביו, הרב שלמה זלמן, חומש משנה וגמרא. בפרשת ‘ויחי’ סיים הרב קוק ללמד את לשון הקודש, והחל ללמד לבד בכל ימות השבוע.
הרב קוק הצטיין בקליטה וזיכרון מופלא. הרב ספג הרבה ידע והיה מפליא את שומעיו בידיעותיו. הרבה רבנים אהבו להשתעשע עם הרב קוק בדברי תורה. הם היו בוחנים את הילד הצעיר ומתפלאים מידיעותיו. כאשר גדל הפך לרב מופלא וגאון המכונה גם הראי”ה.
הרב עלה לארץ ישראל בשנת תרס”ד בכ”ח אייר והגיע ישר אל הכותל, אחר כך המשיך לעיר יפו שם שהה עשר שנים. שנים אלו היו לברכה גדולה. יהודים רבים התכנסו סביבו ואמרו לו ” רבנו אתה , לא נזוז ממך כי אם אחריך נלך והיית לנו לעיניים בכל דרכי החיים”.
בהמשך התקופה ראה הרב חשיבות עליונה לחדש את כבוד הרבנות בארץ, אך היה צריך לבקש את אישורם של הבריטים אשר שלטו בארץ באותה תקופה. הרב פנה אל הנציב הבריטי בבקשה להקים מחדש את הרבנות והשליטים הבריטים מיד נתנו את הסכמתם לכך. הרב קרא לאסיפת רבנים כללית בירושלים והעלה בפניהם את הצעתו להקים “וועד רבנים”. ההחלטה התקבלה וכך קמה הרבנות הראשית. בחודש אב תרפ”א נבחר הרב לשמש כרב הראשי של ארץ ישראל.
הרב קוק נפטר בגיל 69 בשנת ג’ אלול תרצ”ה ונקבר בהר הזיתים בירושלים.
