העליה לארץ ישראל

שני יצקן
כיתה ג’
שבטי ישראל
בת אל אלמגור
מודיעין מכבים רעות

מהר , מהר צריך להזדרז קראה אמא בקול רם ולחוץ ...  שמעון בן ה-6 לא כל כך הבין את המשמעות של העלייה לארץ ישראל . אמא אורזת תיקים ,בגדים , ספרים , משחקים , אבל יותר מכל לשמעון היה חשוב שיהיה לו סידור .

 אבא ואמא מודאגים יותר מידי וחוששים שאולי יקרה משהו רע לבניהם הקטנים בעלייה לארץ ישראל . אולי האנייה תטבע ? אולי יגמר האוכל בדרך ? אולי אחד מבני המשפחה לא ירגיש טוב ? כך חשבו ההורים המסורים והיו מוטרדים מכך.

דניאל בן העשר שם לב  ששמעון אחיו עצוב מאוד ומתייפח בבכי רם בדרכם לעלות לאנייה .                  שמעון לא מרפה ולא מוריד את ידו מאימא . רק המחשבה של שמעון להיכנס לאנייה בלי אמא הייתה מצמררת .אמא מחבקת את בנה היקר ומנסה לעודד אותו בכך שאומרת לו שבעוד מספר שבועות תעלה גם היא לארץ ישראל .שמור על הסידור היטב ותתפלל בו חזק שה' ישמע את תפילותיך ויקבל אותן, שההפלגה תעבור בשלום בשקט  אמרה אמא לשמעון ,תוך כדי חיבוק אוהב. "אל תדאג חמוד שלי אני אראה אותך בעוד כמה שבועות" . הדיבור עם אמא עזר לשמעון וגרם לו להסכים לעלות לאונייה.

 הרגע המרגש הגיע ומשפחת שניאור עולים על האונייה. כרטיסי ההפלגה עלו לא מעט אבל אבא ואמא לא רצו להפסיד הזדמנות שכזו וחסכו את הסכום המושלם כדי לזכות לעלות לארץ ישראל, ארץ הקודש . במרוקו הם השאירו משפחה , חברים וחפצים רבים . הפרידה מהחברים ומהמשפחה לא הייתה קלה, הם היו עצובים אבל מצד שני מאושרים שזוכים לעלות לארץ הקודש.

 אט אט האונייה מתרחקת, שמעון הקטן מביט באמא שמתרחקת ממנו ורואה דמעות זולגות מענייה. הוא מתחיל להתפלל בסידור שלו ,כדי שההפלגה תעבור בשלום ובשקט . שמעון הקטן מבין שאמא לא יכולה לעלות לאונייה אבל שמח שתחזור בעוד כמה שבועות . אמא לעומת זאת יודעת בתוכה היא יודעת שזה לא יקרה מהר הכרטיסים יקרים והכסף איננו.

שמעון מגיע לארץ הקודש ומחכה לאמא בקוצר רוח. רגשי הגעגועים גוברים אך בליבו קיימת התקווה שאמא תכף מגיעה. ובמרוקו, הרחק הרחק מישראל, אמא ממשיכה לחסוך את הכסף, וכעבור כמה  חודשים של מאמץ יש לה את הסכום המספיק . אמא אורזת תיקים ומתכוננת להפלגה. כמובן שלא שוכחת לקחת איתה סידור תפילה כדי שתוכל להשתמש בו כשהיא עולה על האונייה. היא  מתפללת , מתחילה להפליג וכעבור כמה ימים מגיעה גם היא לארץ ישראל , לארץ הקודש . שמעון הקטן כבר היה בטוח שאמא לא תבוא . ובאותה שנייה שהוא חשב על אמא ,היא הייתה בפתח הדלת!!! שמעון כל כך שמח לראותה , רץ לחבק אותה ושאל אותה : אמא למה לא באת, את הבטחת לי ?! ואמא צחקה וענתה לו : אוי בני היקר והחמוד אתה לא ידע מה אני עברתי רק בשביל להיות אתך והיא התחילה לספר לו שלא היה לה מספיק כסף כדי לקנות את הכרטיס בשביל לעלות לאונייה והיא סיפרה לו גם שהיא רצתה לעלות לארץ ישראל כי הוא שם וכי זאת ארץ הקודש...

שמעון התרגש וליבו התמלא שמחה. שמעון גדל ועברו השנים. שמעון אוהב להיזכר בכל מה שקרה כשהוא היה ילד, ואת הסיפור הזה ממשיך ומספר לנכדים החמודים שלו.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן