המנהיג

בלילה אמרתי לאחי : “איזה סבלנות הייתה למשה רבנו? אני לא מאמין!” “על מה אתה מדבר?” שאל אותי אחי.  “תחשוב”! אמרתי “ארבעים שנה הנהיג משה רבנו את עם ישראל במסירות למרות היותו עם קשה עורף,  ותובעני שניסה את ה’ ואותו פעם אחר פעם.  למרות כל מעשיהם, המשיך משה להנהיגם במסירות נפש, בנאמנות וביושר מוחלט. ” כיצד הייתה למשה רבנו הסבלנות ואורך הרוח לתלונותיהם פעם אחר פעם. למרות כל מעשיהם, המשיך משה להנהיגם בנאמנות וביושר מוחלט. אחי שתק לרגע, פתח את פיו והחל לדבר: “משה רבנו היה איש עניו  ובעל מידות נוספות רבות. בגלל ענוותנותו של משה שלא רצה להתגאות חשב שעם ישראל צריך להיות עם בעל תכונות ומידות טובות יותר ממנו, משה השתדל ועשה הכל על מנת לעזור לעם ישראל. אנו למדים זאת ממספר הפעמים שהתחנן לפני ה’ רק כדי שעם ישראל לא יפגע” . אמר אחי ,עכשיו אמשול לך משל:
אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי יצאו לדרך בערב עם חשיכה הגיעו לעיר הגדולה. “נלך לבית הכנסת, אמר אליהו, אולי מישהו מהמתפללים יזמיננו להתארח בביתו”. נכנסו השניים לבית הכנסת וראו שהוא יפה ומהודר. ניכר היה בעליל כי אנשי העיר הזאת עשירים מופלגים. כל אחד מהם ישב על מקומו המיוחד לו לפי כבודו, והקפיד ששום אדם זר לא יעז לשבת על מקומו. נדחקו השניים לאיזו שהיא פינה, והמתינו שם עד אחרי תפילת ערבית. סוף סוף הבחין בהם אחד מהמתפללים ואמר לחברו: “ראה שוב באו עניים מי יאכילם הפעם”? וחברו ענה: “אין צורך להזמינם הביתה מספיק להביא להם מעט לחם, מלח ומים לבית הכנסת”. גם יתר המתפללים לא שמו לבם לאורחים העניים, אף אחד לא הזמינם ולא כיבדם. הסתפקו בכך שנתנו לשמש כמה פרוטות כדי שיקנה לחם עבורם.
הבוקר אור. לאחר לינה בבית הכנסת ותפילת שחרית, קמו האורחים ונפרדו מאנשי העיר. ואליהו מברכם: “יהי רצון שתהיו כולכם ראשים וחשובים”. חרה הדבר מאוד לרבי יהושע ומאוד השתוקק לשאול את אליהו לפשר הדבר, אך זכור זכר את התנאי שאסר עליו לשאול.
טרם שקעה השמש והנה הגיעו לעיר אחרת. ראו אותם אנשי העיר, קיבלו אותם בשמחה ובכבוד, הכניסום לבית גדול ונוח, הביאו להם ממיטב המאכלים והמשקאות, וישבו יחד עמם לשמוח באורחים שנזדמנו להם. בבוקר כשנפרדו מהם, התפלל עליהם אליהו הנביא וברכם: “יהי רצון שלא ייתן להם הקב”ה אלא ראש אחד בלבד”.
 אחי סיים את דבריו והלכתי לישון. בבוקר התעוררתי וחשבתי “מה אחי רמז לי  במשל זה”? בקשתי מאחי שיסביר לי את פשרו של משל זה פתח ואמר: ” על האנשים הגאוותנים אליהו הנביא התפלל שכולם יהיו ראשים, וממילא יריבו ביניהם, כי אף אחד לא ירצה לוותר לרעהו וירצה בעצמו להיות ראש העיר, וכך לא יהיה שלום ביניהם ולא תהיה ברכה שרויה במעשיהם, ואילו את אנשי העיר שקיבלו אותם יפה, אותם ברך אליהו הנביא  שיהיה להם רק ראש עיר אחד, שכולם יסכימו לבחור באיש הטוב ביניהם ועל ידי זה יחיו בשלום ובנחת בהנהגתו.
בבוקר הגעתי לכיתה והמורה סיפרה לנו  שאנו צריכים לבחור תלמיד שישמש כיושב ראש לוועד הכיתה. נזכרתי במשל שאחי ספר לי. נגשתי למורה ובקשתי ממנה לספר את המשל על אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי. המורה נתנה לי את רשות הדיבור וספרתי את המשל והדגשתי בפני חברי על חשיבות האחדות ועל תכונות המנהיג. כמובן שהתקיימו בחירות יש לציין כי היו בחירות הוגנות ללא ריבים ובסופו נבחרה תלמידה הטובה ביותר וכיתתנו חיה בשלום .

“ואהבת לרעך כמוך”

הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים שׁוֹבָבִים שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם יוֹסִי וְחַיִּים. הֵם גָּרוּ בְּיִשּׁוּב קָטָן בַּצָּפוֹן שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מוֹרֶשֶׁת. יוֹם אֶחָד הֵם נָסְעוּ לְטַיֵּל בְּקָרָווָאן בַּדָּרוֹם. בַּדֶּרֶךְ

להמשך קריאה »