מגישה: עדן מצא
כיתה: ג 1
הילדים האבודים
היו הייתה משפחה צנועה ושמחה בעלת ארבעה נפשות: אבא, אמא, ושני ילדים – דן ויעל. המשפחה התגוררה ביער, בין עצים ופרחים . היער בו הם התגוררו היה יפה ומרשים, היו בו עצי ברוש גבוהים, שיחי תות ופטתל מתוקים וכן חיו ביער חיות רבות פילים, סוסים ואריות וכולם חיו בשמחה והילולה. למרות היות היער קצת אפל, דן ויעל לא פחדו לגור ולהסתובב בו כלל מכיוון שזה היה ביתם ואפילו תמיד רצו לצאת ולטייל בו והוריהם לא התנגדו לכך כלל מכיוון שידעו שדן ויעל יודעים להסתדר לבד ביער.
יום אחד, הילדים שיחקו והיתרוצצו ביער ונשענו על עץ ברוש גדול. לפתע גזע עץ הברוש נפתח לשתיים ובלע את דן ויעל. דן ויעל לא ידעו היכן הם נמצאים, הכל היה חשוך מאד ואפל אך לאחר מספר דקות ספורות, נפתח גזע העץ שוב לשתיים, הילדים מיהרו לצאת החוצה מתוך גזע העץ, אך הם לא ידעו שהם הגיעו לג’ונגל האמזונס המרוחק אלפי קילומטרים ממדינתם ושוכן בארץ זרה. הילדים החלו לרוץ כי לא הצליחו להבין מה קרה ומה עבר עליהם, זה לא היה אותו היער בו הם היו משחקים ומתגוררים, הכל היה שונה ודרכם הייתה אבודה. הם רצו ורצו בין הסבך הגבוה והשיחים, דילגו מעל אבנים, וזוחלים, הם היו בטוחים שהם מבחינים תוך כדי ריצה בחיות שונות שלא היו רגילים לראות ביערם, עד שהגיעו לגדת נהר סואן – נהר האמזונס. בגדת הנהר הייתה שוכנת סירה קטנה ובתוכה תיבה קטנה עם אבן המסומנת ב “X” , אז נכנסו דן ויעל לתוך הסירה והתחילו לשוט בה ולחתור עם המשוטים.
יעל הבחינה שגם על אחד העצים לאורך הגדה היה “X” והם חשבו שזה סימן טוב לחזור הביתה. הם שטו עד שהגיעו למערה באמצע הנהר ובאמצע המערה הייתה דלת. דן ויעל נכנסו וראו תיבת אוצר ובתוכה כסף ותכשיטים כסופים וזהובים.
לפני שהספיקו לגעת בתכשיטים שמעו קול גדול “ילדים! ילדים! אני יודעת בדיוק מה אתם מחפשים”.
“איך את יודעת מה אנחנו מחפשים” שאלו הילדים . “כי אני פגשתי את אביכם והוא סיפר לי עליכם”. “באמת פגשת את אבא שלנו”, שאלו דן ויעל יחדיו. “כן, פגשתי אותו”. “האם תוכלי להוציא אותנו מפה ולהשיב אותנו לביתנו” שאלו הילדים. הקול השיב “כן! כל מה שתצטרכו לעשות זה למצוא תמונה של היער בו אתם גרים, ואם כך תעשו הביתה תחזרו”.
דן ויעל היתחילו בחיפושים ולפתע יעל מצאה תיבה ובפנים הייתה תמונה של הבית של דן ויעל. כשיעל אחזה בתמונה, הקול אמר, “עכשיו רק תצטרכו לקפוץ לתוך התמונה”. כשדן ויעל התכוונו לקפוץ לתמונה, לפתע הם הבחינו בגוף נוצץ. הם ניגשו לבדוק מה זה, התקרבו למקום של הגוף הנוצץ ולפתע הם ראו את מנורת בית המקדש ואז שמעו קול גדול אחר שאמר “ילדים תתרחקו, כי המקום אשר אתם עומדים עליו קדוש הוא”. סליחה אמרו דן ויעל והיתרחקו ושאלו: “מי אתה?”, “אני מלאך ה’, והוא שלח אותי ללוות אתכם הביתה”. “באמת?” שאלו דן ויעל, “תודה לך מלאך” וכולם התחילו לצעוד. הם עברו את הנהר והגיעו ליער בו הם גרים אבל לא הצליחו למצוא את ביתם. הם התחילו לחפש. דן ויעל לא היו זמן רב בבית ועשבים הספיקו לצמוח ולהסתיר את ביתם.
המלאך הרים ידו ורוח החלה לנשוב בחוזקה, רוח שגרמה לעשבים לעוף באוויר. כששקטה הרוח, התגלה לעיניהם בית יפה וחביב, בית חם, הבית שלהם. בפתח הבית חיכו הוריהם מודאגים מאוד ודמעות זולגות מעיניהם על כך שילדיהם נעדרו זמן רב. דן ויעל רצו לעברם וחיבקו את הוריהם בבכי. הם סיפרו להם על כל החוויות שעברו עליהם במהלך המסע המסתורי ויחד כולם נגשו להכין סעודת הודיה על שהשם הטיב איתם והחזירם הביתה בשלום.
