למשפחת לוי היה דוד מיוחד ושמו שלומי. דוד שלומי היה מגיע בכל יום רביעי ונפגש עם האחיינים הסקרנים שלו שהוא כ”כ אוהב. הוא במיוחד אהב לספר להם סיפורים על הרפתקאותיו בארץ ובעולם.
ביום רביעי האחרון סיפר להם על הטיול בג’ונגל, על הרבה עצים וקופים, שעושים רעש. על שינה באוהל, על ג’ירפה בגובה 30מ’, ואריה ששאג וכמעט הפך את כל מי ששמע את שאגתו לחירשים. על שראה פיל שקטף עלים, על זיקיות חמודות שהחליפו צבעים… ביום שני בערב נשמעה דפיקה בדלת. ומי שם? דוד שלומי! “היום יום שני למה באת?”, “הייתי חייב לספר לכם סיפור”. “אבא, אמא דוד שלומי פה, הוא בא לספר לנו סיפור, אפשר?” הם הסכימו וכולם הלכו ביחד לחדר.
דוד שלומי שאל אותם “מי יודע מהו תורם?” האחיינים חשבו ולא ידעו, פתאום האחיין הקטן אמר: “זה מישהו שמביא משהו בלי כסף. כמו צדקה”. דוד שלומי נורא שמח מהתשובה.
יש כל מיני סוגי תרומות והוא יספר להם על תרומה מיוחדת. מנחשים איזו? האחיינים ענו: בגדים? אוכל? על כולן דוד שלומי אמר לא. האחיינים צעקו “נו תספר לנו כבר!”, וכך ענה: “אתמול, הייתי בבית חולים ושם פגשתי את אליאב שהחליט לתרום איבר מגופו למישהו אחר שהוא לא מכיר. איזה איבר אתם שואלים? הוא תורם את הכליה שלו! אתם מבינים? להביא איבר מהגוף שלו למישהו אחר. איך אפשר לתרום איבר? זה לא מזיק לו? כדי לתרום צריך לעבור המון בדיקות ולא כל אחד מתאים. הבדיקות יכולות להיות מאוד ארוכות ומעייפות, אבל אליאב לא התעייף ולא התייאש, הוא רצה לעזור לילדה ולעשות מצווה. כל המשפחה של אליאב התגייסה למעשה המדהים שלו והתרגשו מכך. ולשאלתכם, לא, זה לא מזיק לאליאב. בני האדם יכולים לתפקד עם כליה אחת. אתם יודעים מה תפקידה של הכליה?”, “לא”, ענו. “תפקידה לסנן את הפסולת מהגוף דרך השתן. כשאליאב יתרום את הכליה תהיה לו מסננת אחת ולא שתיים. הוא יצטרך לשתות המון ולהקפיד על תזונה בריאה”. כשהגיע היום של הניתוח, אליאב ומשפחתו מאוד התרגשו ולפני הניתוח פגשו בפעם הראשונה את הילדה שאליאב יעניק לה את כלייתו. אורך הניתוח כ-4 שעות ובינתיים המשפחה שלו מחכה בחוץ ומתפללת שהכול יעבור בשלום. הרופאה יצאה לקראת סוף הניתוח והודיעה שהכול עבר בשלום. מיד אחרי, התחיל הניתוח של הילדה. המשפחה של אליאב פגשה את המשפחה של הילדה והם התחבקו והמשיכו להתפלל שהכליה תיקלט בצורה טובה בגוף של הילדה. הילדה סיימה את הניתוח בהצלחה רבה. ההחלמה של שניהם שונה, אליאב יכול אחרי 3 ימים להשתחרר, והילדה צריכה לחכות יותר ימים ולעבור עוד בדיקות כדי לראות שהכליה עובדת בגוף שלה ומתחילה לסנן את הפסולת. כשאליאב השתחרר הוא פגש את הילדה, וילדיו קנו לה מתנות שיהיה לה מה לשחק כשתהיה מאושפזת.
“מה אתם חושבים על זה אחיינים? זה סיפור ראשון שאני לא ממש הייתי בו, אלא ראיתי הכול מהצד”. האחיינים היו המומים ולא ידעו כ”כ מה להגיד, רק הסכימו שזה מעשה מדהים ושהלוואי שיהיו עוד תורמים כדי לעזור לאחרים.
דוד שלומי אמר שמכל מה שהוא סיפר, זה המקרה הכי מרגש שלו, והכי משמעותי. עכשיו אחיינים אהובים, בואו נלך לצחצח שיניים ולהגיד שמע ישראל.
כשהילדים נרדמו ראה דוד שלומי שהם נרדמו בחיוך ענק וידע שזה בגלל הסיפור המרגש של אליאב.