העבודה
שלום קוראים לי שרה, אני בת 9 וגרה ביישוב עלי ולומדת בבית הספר התשובה. בית הספר שלי אינו בתוך היישוב אלא בישוב ליד ואני נוסעת בכל בוקר בהסעה יחד עם חברותי.
הכל התחיל ביום ראשון, מיד אחרי ההפסקה נכנסה אלינו המורה חנה שמלמדת גדולי ישראל. את המורה חנה כולנו אוהבת, היא תמיד מציגה ומספרת על דמויות מיוחדות והזמן בשיעור שלה עובר כל כך מהר מרוב שהשיעור מרתק.
“בוקר טוב תלמידות”
“שלום המורה חנה” אמרנו בקול
התיישבנו וחיכינו למורה שתתחיל בסיפור מענין, אבל במקום זה היא הודיעו שאת הסיפור נצטרך לכתוב אנחנו. כל ילדה נדרשת להגיש עבודה על אחד מגדולי ישראל ומכיוון שאנחנו כבר ילדות גדולות עלינו לעשות עבודה רצינית!
שמעתי את ההוראות של המורה והתחלתי לחשוב וקצת להלחץ- “על מי בדיוק אבחר? יש כל כך הרבה.. ומאיפה בכלל מתחילים?”
בסיום יום הלימודים צעדתי לבדי בדרך הביתה חושבת על מי ואיך לכתוב את העבודה? בדיוק באותו הרגע צלצל הטלפון. על הקו הייתה אמא שביקשה שאקפוץ לחומוס אליהו להביא ארוחת צהרים לכולם. מרדכי המוכר כבר הכין את הכל והוא מחכה שרק תבואי לקחת..
הסתובבתי ופניתי בשמחה לדוכן הפלאפל. זו ארוחת הצהרים המועדפת עלי בעיקר בגלל הלב הרחב של מרדכי והעובדים במקום שתמיד מפנקים אותי בעוד מנת ציפ’ס חמה מהתנור.
נכנסתי לדוכן וברקע שמעתי קול לא מוכר :
” אנחנו צריכים להיות נוחים לשמים ונוחים לבריות, מאוחדים ומלוכדים כבנים אל אביהם, כי אב אחד לכולנו ואנשים אחים אנחנו..
מי מדבר? חשבתי לעצמי
והקול המשיך..
” החזק יעזור לחלש, העשיר לעני וכל אחד יעזור לשני ובזה נרבה את האהבה והאחווה בנינו ושום אויב לא יוכל לנו”
“שלום שרה, מה שלומך? הנה הפלאפל שלכם
התעוררתי ממחשבותיי כשמרדכי מושיט לי שקיות עם אוכל
“מי זה האיש שדיבר?”
” מרדכי”
“אתה”
“לא” צחק המוכר..” הרב מרדכי אליהו זכרו לברכה.. זו הקלטה של שיעור שלו שהעביר פעם”
“אתה הכרת אותו?”
“בודאי! הייתי הולך בכל בוקר לבית הכנסת של הרב לזכות להתפלל לידו ולקבל ברכה.. זו הייתה חוויה מיוחדת שעד היום חסרה לי מאוד ואני כל כך מתגעגע”
חשבתי לעצמי- את הרב אליהו אני מכירה מעט אולי באמת זו ההזדמנות להכיר יותר..
“מרדכי, מה אתה הכי זוכר מהרב אליהו”
“את הפנים המחייכות שלו..את יודעת מה.. אספר לך סיפור- פעם לפני כמה שנים עף עלי שמן רותח של טיגון על הפנים, השמן היה כל כך חם שהשאיר לי צלקת גדולה. התביישתי מאוד ותקופה שלא יצאתי מהבית אפילו לא לתפילות..עבר הזמן והחלטתי לצאת בכל זאת לקבל את ברכתו של הרב. לאורך כל התפילה ישבתי בצד עצוב ומכונס. כשהסתיימה התפילה הרב ברכה בסבלנות את עשרות האנשים שבאו לקבל את ברכתו. ואני עומד בצד וממתין..
לפתע הגיע הרב אלי! הוא שאל לשלומי והתעניין מה קרה לפנים שלי..שיתפתי את הרב בכאב ובבושה הרבה להסתובב ברחוב מול המבטים של כל האנשים.
הרב חיזק אותי שהצלקת עוד תעבור ומעכשיו – יש לי תפקיד! לעודד אנשים ולעזור לעוד יהודים לשמוח..ומאז אני משתדל להתענין בכל מי שנכנס לחנות ולהקשיב לו באמת.. את זה למדתי מהרב.
בדיוק כמו שאמר הרב בשיעור ששמעת עכשיו-” החזק יעזור לחלש ובזה נרבה את האהבה והאחווה בנינו”
“ואוו, זה סיפור מרגש במיוחד” אמרתי “תודה ששיתפת אותי, אני חושבת שמצאתי על מי לעשות את העבודה”
