שלום קוראים לי דני והחלפתי בית ספר,זה היה לי מאוד קשה להחליף בית ספר בלי החברים שלי. אני לא הכרתי אף אחד וזה היה קשה. הגעתי לבית ספר החדש הייתי בלחץ.. וגם בית הספר היה רחוק מהבית שלי, אז הייתי הולך באוטובוס. האוטובוס היה כל פעם מגיע באיחור. לכן הייתי כל פעם מגיע באיחור לבית הספר.. הייתי ניכנס כל פעם לכיתה באיחור. כל התלמידים היו צוחקים עליי.. זה לא היה נעים לי, וגם הייתי שומע תלמידים שאומרים אחד לשני:” חחח הוא כל פעם מגיע באיחור לבית הספר” הייתי מאוד עצוב כי כל התלמידים היו צוחקים עליי. יום אחד בהפסקה ראיתי ילדים משחקים כדורגל, ואני הייתי יושב על ספסל וילד ישב לידי. הילדים ששיחקו כדורגל דיברו. דני שאל את הילד:” איך קוראים לך?”. והילד ענה לו קוראים לי דולי. דני ודולי המשיכו לדבר עוד פעם. דולי אמר לדני אפשר לשאול אותך שאלה שאלה:” כן.. דולי אמר לדני:” יש לך חברים?”. ודני ענה לו:” לא אין לי חברים.” ולך יש חברים” דולי אמר לדני:” לא גם לי אין. “רוצה שנהיה חברים?” דני אמר:” כן” הוא שאל את דולי שאלה:” כמה שנים אתה בארץ?” דולי אמר לדני:” אני הגעתי לפני כמה חדשים, ואתה?” דני אמר לדולי:” גם אני הגעתי לפני כמה חודשים, איזה יופי.” ובהפסקה הם היו כל פעם ביחד גם באוטובוס הם היו נוסעים לכל מקום. פעם אחת בהפסקה היינו משחקים שבויים, הילדים מהכיתה שלנו באו והתחילו להציק לנו… הם לקחו לנו את הכדור והתחילו לזרוק לנו את התיקים שלנו. וכשנגמרה ההפסקה, הלכנו למנהלת ואמרנו לה מה שקרה בהפסקה. המנהלת אמרה לילדים שהציקו לנו:” אם אתם עוד פעם אחת מציקים להם אתם תענשו ולא תצאו להפסקות ובהפסקה השנייה הם כעסו עלינו, על שאמרנו אותם למנהלת. אבל הם רצו לצאת להפסקה אז הם לא הרביצו לנו. לאחר מכן הם ראו ילד נכה והוא ישב על כסא גלגלים וכולם פחדו ממנו אז הם מהר רצו לכיתה, וגם כל שאר הילדים פחדו ממנו, אבל דני ודולי לא פחדו מהנכה, אז עזרו לו עם כיסא הגלגלים והעלו אותו למעלה. והתלמידים של הכיתה שלנו ראו אותנו עוזרים לנכה, הם היו בשוק שאנחנו עוזרים לנכה לעלות את המדרגות כי כולם פחדו מהנכה ולא רצו לגעת בו. התלמידים באו לראות את דני ודולי . דני אמר לדולי:” צריך לברוח! הם רוצים להציק לנו.” דני ודולי ראו שהילדים לא עושים להם כלום. הילדים התקרבו והתחילו לדבר עם דני ודולי ואמרו להם אתם ממש נחמדים , אתם ילדים טובים, ראינו איך שעזרתם לנכה
עשיתם מצוה גדולה. גם כשכולם פחדו מהנכה אתם עזרתם לו, כל הכבוד לכם !ובסופו של דבר כולם היו חברים של כולם הם היו משחקים ביחד לא היו משאירים אף אחד לבד והם היו שמחים יחד עם דני דולי וכול שאר הכיתה וילדי הכתה היו חברים ומאושרים.
