אתמול בבית הספר, המורה ביקשה שאשגיח על המחשב. יובל כיבתה את המחשב כשהלכתי לשתות. כשהמורה חזרה, היא מאוד כעסה עלי. ניסיתי להסביר לה שזה יובל אבל היא לא הקשיבה לי. כשחזרתי הביתה אמא כעסה עליי כאשר היא שמעה על זה.
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת שאף אחד אחר לא יראה אותי.
יום למחרת, עברתי מקום וישבתי בקצה. בשיעור אנגלית לא הצלחתי להתרכז בגלל שחשבתי איך היום בשיעור הבא כשהמורה תהיה איתנו, מה היא תחשוב עלי?
בשיעור הבא כשהמורה הגיעה, היא הסתכלה עלי כל השיעור במבט כועס. כשנגמר היום, רצתי מהר , לא הרמתי כסא לא סידרתי את המקום, רק רציתי לחזור הביתה.
הדבר הזה ליווה אותי הרבה זמן.
לא הצלחתי להרדם בלילה. בבוקר כשהגעתי לבית הספר, לפני שהתחיל השיעור, המורה קראה לי ואמרה לי : “מה קרה? מאז מקרה המחשב אתה כבר לא אותו ילד,. האם אתה כיבית את המחשב” ? עניתי לה : “זה יובל. כשהלכתי לשתות היא כיבתה את המחשב”.
המורה הבינה הכל וקראה ליובל . יובל חשבה שהמורה לא תגלה את זה בסוף, אבל בסוף היא כן גילתה.
יום אחרי זה, כבר הרגשתי יותר טוב כאשר גיליתי למורה מה קרה והבנתי שלא כדאי לעזוב את המחשב ושלא טוב לשמור דברים בבטן. מאז, גם יובל הבינה שאסור לגעת במחשב.
