מבעד למבחנות

היה זה יום די רגיל, ליטפתי את גור הכלבים של השכנים, עד שצלצל הטלפון במספר חסוי, בהתחלה חשדתי אבל חשבתי לעצמי שאולי זה אבא שמתקשר בטלפון של חבר שלו, עניתי לטלפון. “הלו?” שאלתי מעבר לטלפון “הי! זה אלון?” שאל האיש שמעבר לטלפון בלחש, לא זיהיתי את הקול ולכן התגבר החשד שלי, “אני זה אלון, ומי אתה?” העזתי לשאול “זה לא משנה מי אני כרגע ואולי לא כדאי שאני אומר את שמי כאן”, “אני מצטער” התנצלתי “אבל אני לא יכול לענות לזרים” האמת שאני די רציתי לגמור את השיחה המוזרה הזאת “אני צריך לנתק את השיחה” “רגע חכה!” ניסה הקול לעצור בעדי ומשום שלא הצליח, ניתקתי.
“ארז!” צעקתי לעבר חדרו של אחי ארז “מה?” נשמעה תשובה אחרי כמה שניות שלא ממש סיפקה אותי “מה מה? מה מה? ” שאלתי בתסכול את ארז, והוא, הוא היה שליו עם האוזנית הענקיות שלו שרק עצבנו אותי עוד יותר, שלא תחשבו שאני מקנא בו, טוב.. אולי קצת.. אבל ממש קצת..

“טוב..” עניתי לו אחרי שנרגעתי ושתיתי מים מהמקרר, “צלצלו אלי ממספר חסוי..” אמרתי לארז “ומה עשית?” שאל ארז “ניתקתי.” השבתי באדישות לארז, “איזה גאון..” השיב ארז בציניות והכה במצחו בתסכול, “ומה אתה רוצה שאעשה?” שאלתי את ארז “היית שואל אותו שאלות שחושפות אותו” הציע ארז “אז מה אתה רוצה שאעשה עכשיו, אחרי השיחה?” שאלתי את ארז “תן לי את הפלאפון” צווה ארז “טוב, בוא נראה מה יש לנו פה..” הודיע חגיגית ארז כשהושטתי לו את הפלאפון “אלון! השיחה הוקלטה!” נרגש ארז לאחר בדיקה קצרה “ואווו כפיים לארז..” אמרתי לו באדישות ובציניות. ארז, שהתרגז מעט, נשם עמוקות לפני שדיבר, “אתה רוצה לשמוע מה יש לי לומר?” שאל אותי ארז במבט מאיים, הנהנתי בהסכמה ועל פניו של ארז התפשט החיוך התמידי שלו והחל לומר: “תקשיב לשיחה ותנסה לזהות מי זה…” ארז הפעיל את ההקלטה, הייתי מרוכז, “רועי! זה רועי!” צעקתי וארז היסה אותי “ששש..”

לפני שאני אתקדם בסיפור חשוב לבאר מי זה רועי, רועי הוא ילד גאון בעיקר בתחום הטכנולוגיה והמדע, מוציא מאה בכל מבחן. “נלך אליו הביתה” אמרנו בהסכמה. כשהגענו לביתו של רועי, רועי הציץ בחשד עלינו ואז, בלי לומר מילה, נכנס הביתה והשאיר דלת פתוחה, נכנסו לבית, ושם ראינו את רועי מחייך לעברנו “עליתם עלי!” אמר בחיוך “למה התקשרת ממספר חסוי? ולמה לחשת?” שאלתי את רועי, ורועי החל לסמן שוב תנועות מוזרות וסימן להיכנס לחדרו, נכנסו, רועי התיישב על מיטתו והחל לספר: “אתמול, שמתי לב שבמעבדה שלי נעלמו מספר מבחנות חשובות מאוד, חיפשתי אותם בכל מקום עד שלפתע נזרק לחלוני אבן שעטופה בפיסת נייר, שבה הוזהר להפסיק לחפש, התחלתי להרגיש שמשהו צופה בי ומכיר את השיטות שלי, לכן התקשרתי אליכם ממספר חסוי כדי שתעזרו לי!” “אני חושב שאם זה אדם שמכיר אותך ויודע את השיטות שלך זה מישהו מהכיתה” הצעתי, “אני חושב שנתפוס אותו בשעת מעשה!” הציע ארז, רועי התלהב מהרעיון שלו “אבל איך נתפוס אותו?” ציננתי את התלהבות של שניהם, “איך באמת?” שאל רועי את ארז, “המעבדה הרי ממוקמת בחוץ, נשאיר את הדלת פתוחה והגנב שצופה בנו יכנס” הסביר ארז  “מגני-ב” התלהבתי גם אני, נכנסו אל המעבדה כשהדלת פתוחה, ולאחר כמה דקות הוא הופיע!! “אורן?!” אמרנו כולנו כשראינו את חברנו מהכיתה מרוקן את המבחנות של רועי “סליחה” החל אורן לומר אך לא יכל לדבר מהדמעות שצפו מעל עיניו, נראה שאורן באמת מתחרט על מעשיו, מסתבר שאורן מקנא בידע שיש לרועי, אבל, לכל בעיה יש פתרון, כיום, רועי עושה חוגי מדעים לאורן ולא רק לו, וכך, אפשר לומר שסיימנו את ה’סיפור’ הזה.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »