פעם אחת היה ילד ושמו דני החברים קראו לו דני שובבני, בגלל שהוא היה ילד לא זהיר כלל וכלל. דני למד בכיתה ג’ ובכל יום אחרי בית הספר, כשרצה לחזור הביתה, הוא חצה כבישים בלי להסתכל לצדדים ובלי להקשיב לרעשים שבכביש. החברים והמורים וההורים של דני הזהירו אותו ואמרו לו שזה מסוכן, אבל דני התעקש ולא הקשיב. דני שובבני המשיך יום אחרי יום בהתנהגות הלא זהירה שלו עד שלחברים שלו נמאס והם החליטו לעשות משהו כדי לעזור לו.
יום אחד, דני שובבני סיפר שהוא הולך לשחק עם חבר מהשכונה והחברים ידעו שזו ההזדמנות שלהם. בסוף יום הלימודים החברים הלכו בשקט בשקט, בדרך שונה מהדרך הרגילה, לבית של דני שובבני. החברים סיפרו לאמא של דני איך הוא חוצה את הכביש ועד כמה שזה מסוכן.
אמא של דני הייתה מאוד עצובה לשמוע את זה והבינה שהיא חייבת להסביר לדני עד כמה החיים שלו חשובים. כשחזר הביתה הודיעה לו אמא שהוא צריך להחליף בגדים מהר כי נוסעים. דני לא הבין לאן נוסעים ולמה אמא שלו כל כך ממהרת. הוא גם לא הבין למה פתאום היא מכינה הרבה כריכים ואורזת חטיפים ושתיה מתוקה. דני קיווה בליבו שאולי אמא עושה לו הפתעה והולכים לטיול כייפי בחשכה. הם עלו לרכב ובמשך כל הנסיעה שאל דני שוב ושוב: “אמא, לאן נוסעים?” אמא לא הסכימה לספר. פתאום הם הגיעו לבית חולים. המכונית נכנסה לחנייה ודני השתתק. הוא לא רצה להציק לאמא בשאלות כי הוא ראה שהיא קצת לחוצה ואפילו עצבנית. לפני שיצאו מהרכב אמרה אמא: “בוא דני, הולכים”. דני לא הבין ושאל: “לאן?” ענתה אמא בפנים רציניות: “הולכים לראות מה קורה כשלא נזהרים בכביש ובמדרכה”. דני נתן לאמא יד, הם עלו לקומה 7 למחלקת הילדים ושם ראו ילדים פצועים שנפגעו בתאונות דרכים. אמא ודני חילקו להם כריכים טעימים, שתיה ופינוקים מתוקים. השעה כבר נהייתה מאוחרת ודני ואמא היו צריכים לחזור הביתה. כל הדרך חזרה הביט דני דרך החלון ושתק. הוא הבין שלהיות דני שובבני זה מסוכן מאוד. הוא הבין שהחיים חשובים ואסור לזלזל בהם.
למחרת בבית הספר, פנה דני למורה ואמר לה שהוא צריך עזרה בלימוד הכללים של זהירות בדרכים. הוא אמר שהוא מצטער על התנהגות שלו עד עכשיו ושהוא רוצה להשתפר. המורה החליטה להתקשר למורה שמומחית בזהירות בדרכים שתלמד את דני ואת הכיתה איך לזכור את הסימנים והחוקים של הכביש והולכי הרגל. דני הרגיש שהוא רוצה לעזור לילדים שקטנים ממנו והחליט בכל יום להתעכב עוד מספר דקות ליד מעבר החציה שמחוץ לבית הספר ולעזור לילדים מכיתות א’ ו-ב’ לחצות את הכביש בבטחה.
דני היה מאושר…
דני כבר לא שובבני. מאז כולם קראו לו דני זהירוני.
