תעלומה באישון לילה

ישראל חג’בי
כיתה ד’
רבי עקיבא
שרי עבדי
אור עקיבא

   

עוד פעם נגנב זוג אופנים!!!

הסתכלתי בעיתון בכעס, אוף כל הזמן גונבים לדוד שלי אופנים.

אוי שכחתי להציג את עצמי, קוראים לי ישי ואני בן אחת עשרה. יש לי חבורה שפותרת תעלומות אני ועוד ארבעה חברים.

רועי הוא החזק שביננו, יהודה האמיץ, אורי המהיר כצ'יטה, ויאיר החכם מכולם. אני המפקד, לי אין כינוי כל הזמן הם מחליפים לי את הכינוי.

אז נתחיל מהתחלה לדוד שלי קוראים מיכאל והוא עובד בחנות אופנים. לפני חודש התחילו לגנוב לו אופנים וחלקי חילוף, הגנב הזה מעצבן אותי ממש במצלמות האבטחה לא רואים אותו. איך זה יתכן?

 אני וחבורתי פתרנו הרבה תעלומות אבל כזו, לא נראה לי שנצליח לפתור, אם המשטרה לא הצליחה אז אנחנו ?!

הלכתי אל מיכאל דודי. "מה קורה" שאלתי את מיכאל. "אתמול גנבו לי את מלאי השרשראות" אמר. "אם אתם תימצאו את הגנב אני אתן לכם חמש זוגות אופנים" אמר דוד.

אספתי את חבורתי במכשירי הקשר. התאספנו כולם אל חצר ביתי. "חבר'ה מיכאל דודי אמר לי שאם אנחנו נפתור את התעלומה, נקבל זוגות אופנים חדשים לכל אחד מאתנו".

"סגור" אמרו כולם. "אוקי זו התוכנית..." אמרתי. "קדימה אנחנו נעשה את זה, כל אחד שואל את אימא שלו אם הוא יכול להיות ער בלילה. כולנו קיבלנו אישור. "יש"!!! אמרתי.

הלכנו אל דודי ושאלנו אותו אם יש לו מצלמה. "האא כן! חכו רק רגע אני אביא אותה".

לקחנו את המצלמה והלכנו לאכול פיצה בפיצרייה. גמרנו לאכול ויצאנו מהפיצרייה השעה הייתה כבר שבע וחצי. "חברים קדימה בוא נלך ליד החנות למארב" אמרתי.

הלכנו לחנות והצבנו את המצלמה בין השיחים, והתחבאנו גם אנחנו, רועי ויהודה היו על המשקפות, יאיר על המצלמה, ואורי ואני חיכינו לאות מרועי ויהודה כדי שנאמר ליאיר שיתחיל לצלם.

חיכינו. השעה הייתה כבר אחד עשרה. באחד בלילה אורי שמע משהו כולנו התייצבנו והינו מוכנים לצלם אותו. אבל, זה היה רק חתול. "אוף" אמרנו.                             

הגיע השעה שבע בבוקר יהודה אמר "חבל חיכינו וחיכינו ובסוף כלום".

היינו עייפים מאוד, לכן ביקשנו אישור מהמורה להגיע בשמונה במקום שבע ורבע, התארגנו והלכנו לתלמוד תורה. חזרנו מהתלמוד תורה הביתה ומיכאל דוד שלי היה שם, סיפרנו לו מה קרה בלילה, ושלא הצלחנו. סיכמנו שננסה שוב הלילה.

בשעה שש בערב התכוננו למארב חוזר, חילקנו ביננו שוב את אותם התפקידים והמתנו שעה, שעתיים.. בשתיים עשרה וחצי בלילה שמעתי משהו "כולם מוכנים"? יאיר הרים את המצלמה. פתאום מישהו עם מסכה על הפנים ניגש אל המנעול. לפני שהתחיל להתעסק אתו הוא נטרל את המצלמות בעזרת שלט כיבוי מיוחד שמיועד לכבות מצלמות. הוא נכנס לחנות בשקט ויצא עם זוג אופניים, לאחר מכן סגר את שער הפלדה והוציא מכיסו מנעול חדש תואם בדיוק לאותו מפתח, הדליק את השלט ונסע משם במהירות.

לא חיכינו הרבה זמן, אני ויאיר רצנו לבית דודי דפקנו בדלת והוא פתח לנו

הראנו לו את הסרטון. "נלך מחר בבוקר מוקדם לאחר תפילת שחרית, כי התחנה סגורה עכשיו" אמר. התפזרנו כל אחד לביתו.

בבוקר, מיד אחרי התפילה, הלכנו לתחנת המשטרה והראנו להם את הסרטון. "אנחנו עוד נתפוס אותו" אמרו השוטרים.

באותו הלילה עשינו לגנב מארב יחד עם השוטרים. בשעה רבע לאחד הוא הגיע תפסנו אותו והבאנו אותו לתחנת המשטרה. השוטרים הכניסו אותו לתא מעצר. עוד באותו בוקר כל הדברים שנגנבו חזרו לדודי שלא היה מאושר ממנו.

"תקרא לכל החבורה הנפלאה שלכם" אמר מיכאל. כולנו התייצבנו מאושרים. "תודה לכם על העזרה, הצלתם את החנות שלי", ואז העניק זוג אופניים לכל אחד.

"אגב", הוסיף מיכאל, "השוטרים אמרו לי שאת הגנב הזה הם חיפשו כבר הרבה מאוד זמן".

כולנו אמרנו ביחד "סוף טוב הכל טוב".

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן