שרביט הזהב

תמר איזנמן
כיתה ד’
ממ”ד צומח פסגות אפק
שירה דנוך
ראש העין

היה הייתה פעם ילדה יתומה ושובבה ששמה הוא רותי, רותי הייתה ילדה יתומה בבית יתומים, בית היתומים המעצבן ביותר בכל העיר, מנהל בית היתומים לא אהב את רותי או יותר נכון שנא אותה.

ילדי בית היתומים היו צריכים לעשות את כל מטלות הבית בבית היתומים (כי מנהל בית היתומים היה קמצן), של רותי הייתה שטיפת כלים, רותי הייתה שובבה והיא החליטה ליצור רובוט קטן משאריות קרטון ולכלוך שישטוף כלים במקומה (ואז היא תוכל לצייר בצבעי העיפרון השבורים שלה בחדרה הצפוף)

 

יום אחד ראה מנהל בית היתומים את הרובוט הקטן, ואמר לעצמו : "יופי, סוף סוף אני יכול לגרש אותה!", הוא התגנב לחדרה הצפוף והניח מכתב על מקומה של רותי במיטה והיה כתוב בו שהיא מגורשת מבית היתומים!, אוי לא!

מיד אחרי שרותי קראה את המכתב ידיים בלתי נראות דחפו אותה החוצה, אל האתון שהובילה אתת היתומים לעונשם, רותי עלתה על האתון, שבידיה 2 מזוודות, המסע לקח 3 שבועות, עם הרבה טלטולים וסבל וכשהגיעו, האתון הזקנה נעלמה.

 

רותי ראתה זוג של אנשים שבא לקראתה, לא היה לה זמן לעשות משהו והאישה פתחה את פיה: "שלום מתוקונת שמך הוא רותי אם אני לא טועה, נכון?" האישה נעצרה לרגע, ובינתיים האיש דיבר עם רותי: "שמי הוא: בני רוזדחל ושמה של אשתי הוא יעלה, יעלה רוזדחל, אבא ואמא בשבילך חמודה" האיש הצעיר סיים את דבריו ויעלה, אמה החדשה של רותי נזכרה: "לפני כמה שעות מנהל בית היתומים המרושע שלך בא לפה ואמר לנו שבעוד כמה שעות תבוא אלינו ילדה שובבה בעלת תלתלים כתומים כצבע האש, ושמה הוא רותי"

רותי הסתכלה על הצריף שכנראה הוא ביתה החדש, פיה נפער לרווחה והיא לא יכלה לעכל את המחשבה הנוראית הזו, אבל אז יעלה (אמה החדשה של רותי) פתחה את פיה: "את בטח מזועזעת מהמראה הזה, אבל, הוא לא באמת נראה ככה מבפנים" היא הפסיקה לרגע והאבא השלים אותה: "הוא נראה מבפנים כארמון" "את מוזמנת להיכנס פנימה ולראות" אמרה ופינתה לרותי את הדרך לכיוון הצריף שתוכל להיכנס ולגלות את סודותיו.

 

מבפנים, הצריף המוזנח נראה כארמון מפואר ביותר, עברו כבר 4 חודשים מאז הגעתה של רותי אל הצריף והיא התרגלה בקלות לחופש. היה לה כל מה שחלמה עליו, מעט עשוי יהלום עד ארון שבלחיצת כפתור הופך את הארון למיטת קומתיים אדירה, רותי אהבה את זה מאוד, אך עדיין היה חסר לה משהו, היער האפל היה חלומה האדיר, יום אחד היא נגשה להוריה וסיפרה להם שברצונה לצאת אל היער האפל, ושזה חלומה כבר שבועות, להגיע אליו ולחקור אותו, הוריה הסכימו, אבל בתנאי שלא תתרחק מהבית יותר מידי ושתחזור לפני רדת החמה.

רותי התחילה את טיולה, ופתאום ראתה מזווית עיניה נצנוץ מסתורי של זהב, רותי התקרבה לנצנוץ המסתורי, וראתה שזה שרביט זהב, שרביט הזהב התחיל לזהור, רותי נגעה בו ופתאום ראתה שהיא עומדת ליד דלתו של הצריף המוזנח כששרביט הזהב בידיה, והוריה מסתכלים עליה בתדהמה, ובבלבול הוריה הכניסו אותה הביתה, והאבא העלה על פניו חיוך ואמר: "איך מצאת אותו מהר כל כך?" רותי הביטה בו בשאלה, ואז הוא אמר: חשבת שניתן לך לצאת לשם בלי שום השגחה? לא, הנחנו שם את המשגר הזה שם ואז את ראית אותו, ושוגרת לפה חזרה. ועכשיו, מצאנו לך בית ספר מתאים, אז בואי ללמוד!      

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן