שושלת מליספנט

אילת חן ורד
כיתה ו’
שורשים
חיה פייגלשטוק
תל אביב

הי, שמי מאל ומאז ומתמיד הייתי הסנובית של הכיתה. מוקפת חברות ומציקה קצת לבנות החדשות. אבל משהו בי השתנה. מאז שמצאתי בתוך הבית חבילה עם תמונות שלי, כשהייתי קטנה עם עוד מישהי באותו יום גיליתי שאני מאומצת. אי אפשר לומר שמאותו יום הייתי יותר טובה. יותר נכון לומר שמאותו היום הייתי יותר רעה.

טוב, נעזוב את זה. עכשיו זה בכלל לא קשור לסיפור. הסיפור שלי מתחיל שיום אחד קיבלתי מכתב לזה שהתקבלתי לבית ספר קלריון ואפילו לא עשיתי לשם מבחני קבלה, מוזר.

אבל עדיין הלכתי לבית הספר הזה, כי האמא המאמצת שלי הכריחה אותי.

כשנכנסתי לבית הספר, ראיתי שם ילדה עם שיער סגול (כמוני) וילדה עם שיער כחול.

הן הציגו את עצמן. הילדה עם השיער הסגול אמרה קוראים לי מאל.

והילדה עם השיער הכחול גם הציגה את עצמה : קוראים לי איוי. ואמרתי לילדות: לי קוראים מאל.

ומאל אמרה: טוב, נראה לי שאני יודעת מי אמא שלך.

לא הבנתי על מה היא מדברת, אז שאלתי אותה, היא הסבירה לי- את אחת הבנות או של המלכה הרעה משלגיה ואיוי הוסיפה או של המכשפה מעמי ותמי או של קרואלה דה ויל או מליספנט (כמוני העירה מאל), באמצע האוכל בין המנה השניה לקינוח היקראו בשמך, ואמך תקום משולחן המורים, כך תדעו לאיזה חדר תכנסי. אוקי, בואו נדלג על מה שקרה במסדרון (הבן של קרואלה דה ויל נפל עלי) ונעבור בדיוק סיימתי לאכול את העוף ובאורז. קראו בשמי. מהבמה מאל אמרה לי: ברוכה הבאה למסיבה. שאלתי אותה על מה היא מדברת. היא הסבירה לי שמעט מאוד ילדים הם בילדים של מליספנט במן שהיא מדברת. ראיתי את הן של המכשפה מעוד ותנסי להתקדם למוזיאון. חשבתי שהיא רוצה לגנוב את המטע (השרביט) של אמא. אמרתי מהר מאוד למאל: בואי מהר למוזיאון הבן של המכשפה רוצה לגנוב את המטע של אמא.

היא אמרה לי: מהר. היא הפכה לדרקון ולקחה אותי איתה. אמרתי לה:תלמדי אותי לעשות את זה. היא אמרה: את יודעת את זה. ניסיתי והצלחתי. כשהגענו הופעלה האזעקה. אמרתי למאלי. הוא ברח. פתאום נדלקו האורות וראיתי את אמא.

היא אמרה: מאל ומאל, תחזירו את המטע שלי.

אמרנו לה: זה לא אנחנו. והוספתי: זה הבן של המכשפה. אמא אמרה: אאאאאה המכשפה שוב (היא פנתה אל המכשפה)את מנסה לתפוס את מקומי.

ומאז היתה מלחמה בבית ספר. המחנות הם מליספנט והמלכה הרעה נגד המכשפה וקוראלה דה ויל באמצע המלחמה בא אלי קרלוס הבן קרואלה דה ויל ואמר אני חושך שכול המלחמה הזאת מטופשת, את יכולה לדבר עם אמא שלך ולהגיד לה שתפסיק את המלחמה. אמרתי: אני הלך להגיד לה. כשבאתי להכנס למשרד ראיתי את אמא שלי גוססת ואת המכשפה עומדת. לקחתי את המטע של אמא שלי. באתי מאחורי המכשפה ופצצתי אותה. רצתי לאמא. בזכות המטע ריפאתי  אותה כשהיא קמה. היא אמרה: את היורשת שלי. בבית הספר היתה חגיגה כי כולם מצאו את היורשים שלהם. ורק מליספנט לא. אז כשהיא החליטה שאני היורשת שלה לא רק שהיתה חגיגה. אלא גם זכיתי בהוד והדר עד עצם היום הזה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן