לספר למבוגר

רעות חג’בי
כיתה ג’
רבי עקיבא
אורלי ג’נח
אור עקיבא

 

"מה את חושבת" אמרה סיון באמצע ההפסקה ושוב זלזלה בי. סיון היא ילדה מאוד מקובלת בכיתה, כולם מתחנפות אליה ועושות הכל כדי שלא תזלזל בהם.  "כן בטח שירי" הוסיפה  מוריה חברה של סיון. למה היא בכלל מתערבת? התרגזתי. כמעט התפוצצתי מכעס. הלכתי אל אפרת שישבה בספסל "רוצה קלאס?" "כן בטח". "הילה גם את רוצה" שאלנו . כן תודה. "וואי הגעתי עד לתשע", "ואני לשש", "ואני לחמש".

"היי" התקרבו מוריה וסיון ואמרו בזלזול "אתם תינוקות שמשחקות קלאס" והלכו משם.

כעבור רגע נשמע הצלצול לעלות לכיתה, ראיתי את סיון המקובלת צועקת על הילה שתזוז, ומוריה מזדנבת אחריה.

                                                                                                  חזרתי לכיתה מאוד עצבנית, כבר מאה פעם שהילדה הזאת מעליבה

ומחליטה. מה יש לה? בשיעור לא הצלחתי להקשיב. כל הזמן חשבתי על ההצקות שלא נגמרות. פתאום נקטעה לי המחשבה, בקריאה של המורה.  "תגידי, הקשבת שירי?" "לא בדיוק.." צחקוק נשמע מאחורה מכיוונם של סיון ומוריה.

"שקט בנות" אמרה המורה, ופנתה אלי "בזמן האחרון את ממש חולמת ולא

 מקשיבה", "מיד מתחיל שעור חשבון, המורה תגיע עוד כמה דקות, שירי תבואי לבירור בהפסקה השנייה".

 

שוב צלצול.  שיעור חשבון. המורה נכנסה לכיתה. "מי עשתה שיעורי בית?"

כמה בנות הרימו ידיים, כולל אני ואפרת חברה שלי. בשיעור למדנו על חילוק וכפל, עניתי על המון שאלות. המורה לחשבון אמרה שלא רק אני אשתתף אלא עוד בנות. "אבל המורה" אמרה סיון "לי אין חוברת, זה לא הוגן". "היית צריכה להביא, אני מצטערת". כעבור שניות אחדות נשמע הצלצול והמורה לחשבון יצאה מהכיתה.

בהפסקה המורה נכנסה ואמרה שעכשיו יהיה הבירור, ראיתי את סיון מוציאה לשון לעברי, הפניתי ראש לצד השני. המורה שאלה אותי כל מיני שאלות, אך לא רציתי לשתף אותה עם ההצקות של סיון ומוריה, אמרתי לה שהייתי עייפה.. צלצול נשמע ויום הלימודים הסתיים. צעדתי הביתה ברגל ביחד עם אפרת, ובצד השני כולם הזדנבו אחרי מוריה וסיון.

חזרתי הביתה ואכלתי ארוחת צהרים שאמא חיממה לי. "שירי מה

שלומך" שאלה אימא "היה בסדר היום?" לא רציתי לספר לה על מוריה וסיון. "אוקיי" אמרה. "האמת היא, שהיום היה שיעור חשבון ועניתי המון תשובות". "כל הכבוד, אני בגילך בכלל לא אהבתי חשבון"

"שירי את פה?" אחותי נינוש יצאה מהחדר, "כן" השבתי בחיוך. "את יודעת מה עשיתי בגן?" שאלה. "לא, תספרי לי". "עשיתי ציורים, שיחקתי בבצק, וגם בחצר של הגן". תוך כדי שהיא סיפרה אכלתי את הפסטה שאימא הכינה ואת השניצל הטעים. כשסיימתי ביקשה שאשחק איתה והלכנו יחד לחדר שלה.

אחרי כמה דקות קראה לי אימא, ואמרה "אפרת מתקשרת אלייך".  "את רוצה לבוא מחר לגינה?", "כן, אז נפגש בעשר, ביי ביי".

התארגנתי לשינה והלכתי לישון. יום שישי הגיע, עזרתי לסדר את הבית, וירדתי לגינה עם אפרת. ישבנו על הספסל והסתכלנו על הילדים משחקים. אחרי שניה אמרתי לאפרת "הלוואי וההצקות של מוריה וסיון ייפסקו".

"אולי פשוט תאמרי למורה?", "לאאא, מה נראה לך?" עניתי "הם יגידו מלא שקרים". כעבור כמה זמן, אפרת אמרה לי שהיא חייבת ללכת ואני עליתי בחזרה לבית שלי.

אחרי שבת ארגנתי מערכת והלכתי לישון. למחרת הלכתי לבית ספר עם הילה, באמצע הדרך ראינו את סיון ומוריה. "אולי כדאי שנלך לכוון השני" אמרתי. הגענו לכיתה. המורה אמרה שהשתנתה המערכת היום, ועכשיו תהיה הפסקה ארוכה. בהפסקה באו המקובלות אלינו, ולפני שהצליחו להוציא מילה מהפה אמרתי להם ללכת מפה.

הם נעלבו כנראה, והם אמרו למורה, ושוב הייתי צריכה להגיע אליה לבירור.

עכשיו כבר שכנעה אותי אפרת לספר למורה.

בבירור הם אמרו דברים ממש לא נכונים, ואחרי שהם סיימו, הגיע תורי לומר את הצד שלי. סיפרתי את כל מה שקרה. המורה הייתה המומה. עכשיו תורכן אמרה המורה לבנות , ספרו את הדברים שקרו באמת. לא הייתה להם ברירה, הם ספרו בלי רצון אבל הפעם את האמת.

מאז אני זוכרת לספר כל דבר שקורה למבוגר.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן