לדון לכף זכות

תהילה לוי
כיתה ג’
“שירה חדשה”
רונית איילון
בת ים

לדון לכף זכות

מאת תהילה לוי

 

לפני שנתיים בחופש הגדול שסיימתי כתה א הלכתי עם אמא לקנות דברים לשנת הלימודים החדשה.

רצינו ללכת את השוק החדש בראשון שהיה בו המון דברים לבית הספר, כמו תיקים חדשים וקלמרים מיוחדים ויומנים יפים והכי חשוב הספרים של כתה ב.

אז הלכנו לתחנת האוטובוס ואיך שהגענו הגיע קו האוטובוס, אבל הוא היה מלא מאוד ואפילו לא עצר, ממש התרגזתי אבל אמא אמרה שהכל לטובה ונחכה לאוטובוס הבא.

אז חיכנו בתחנה לאוטובוס עשרים דקות בינתיים אמא הסבירה לי על הצום שיהיה בשבוע הבא צום תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש בגלל השנאת חינם ואנחנו צריכים לתקן אותו באהבת חינם.

אחרי שעמדנו בחום בתחנה, האוטובוס הגיע אבל הוא היה מלא באנשים ולא היה בכלל מקום לשבת כולם עמדו, גם אני ואמא עלינו ועמדנו.

אחרי שתי תחנות עלתה לאוטובוס אישה מבוגרת עם מקל הליכה, והיא לא יכולה לעמוד בנסיעה היא חיכתה שמישהו יקום ויפנה לה מקום אבל כל מי שישב היו גם אנשים מבוגרים שקשה להם לעמוד, חוץ מילדה אחת שישבה במושב הקדמי וכאלו לא רואה את כל העומס באוטובוס יושבת עם האוזניות ולא אכפת לה מאף-אחד כולם באוטובוס חכיו שהיא תקום ותפנה לאשה המבוגרת את המקום אבל היא לא פינתה.

איש אח שעמד אפילו צעק לה "ילדה את לא מתביישת יש פה אישה מבוגרת" ואשה אחת אמרה בקול "החינוך של היום יושבת לה ילדה ולא אכפת לה כאלו היא לא רואה אותה"
בסוף אחד המבוגרים עמד ונתן לאשה עם המקל לשבת במקום שלו כולם נשארו במבטים של כעס אל הילדה שכאלו לא אכפת לה והיא לא שמה לב לכל מה קרה.

אני ואמא עמדנו מאחורה ולא הצלחנו להבין למה הילדה לא קמה מה היא לא רואה שיש פה מישהי עם מקל הליכה והיא לא יכולה לעמוד שהיא תוותר לה אפילו אם היא קצת תעמוד מה קרה, אמרתי את זה לאימא אבל אמא אמרה שצריך תמיד לדון לכף זכות ואי אפשר לדעת.

אני אמרתי לה שכאן אי אפשר לדון לכף זכות וזה מוגזם.

האוטובוס התקדם לאט עם כל הפקקים היה לי קשה כבר לעמוד אבל עוד מעט מגיעים, כל הנסיעה הסתכלתי על הילדה ניסיתי לדון אותה לכף זכות אבל לא הצלחתי לא הבנתי למה לא לפנות.

שהסתכלתי על הילדה ראיתי שיורד לה דמעות לא הבנתי מה קרה אם זה עצוב לה היא הייתה מפנה את המקום ומוותרת לאשה המבוגרת וקצת עומדת.

תחנה אחת לפני שהיינו צריכים לרדת הילדה נעמדה הוציאה מהתיק שלה מקל שהיה מקופל לשתיים היא קמה מהמושב שלה ושאלה את הנהג אם זה התחנה שלה שהנהג אמר לה גן היא מיששה את הדרך  עם המקל שלה וירדה אמא הסבירה לי שהיא עיוורת ולא רואה.

כל האנשים שהיו באוטובוס היו בהלם ולא ידעו מה להגיד הם היו מבוישים מאוד, אותה אישה שצעקה לה אמרה שהיא נורא מתביישת והיא רוצה לרוץ להתנצל

אחד המבוגרים באוטובוס אמר שמהסיפור הזה צריך ללמוד שחשוב מאוד

לדון כל אדם לכף זכות

בדיוק כמו שאימא אמרה בהתחלה.  

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן