כשהייתי קטנה

מעיין משיח
כיתה ד’
ממ”ד תורני נוה אברהם
מוריה חסאן
פתח תקוה

הסיפור התרחש מזמן כשהייתי קטנה. עכשיו אני סבתא, וקוראים לי אלה.
הכל התחיל כשהייתי בכיתה א"לף, אז היה רגיל והיו לי הרבה חברות. היינו עשירים וחיינו בכיף. לא ידעתי מה הולך לקרות לי בהמשך.
כל יום הייתי הולכת לבית הספר, בשמחה, בשיעורים הייתי מקשיבה ובהפסקות הייתי משחקת עם חברותי כרגיל.
יום אחד, בשיעור עברית כאשר הוצאתי ציוד וכתבתי תשובות, חברתי שאלה מהי התשובה לשאלה 5, עזרתי לה, היא הסתכלה עלי והלכה, למרות שלא היה לי נעים, לא כעסתי.
לאחר מכן בהפסקה שאלתי מי רוצה לשחק איתי. לא נשמעה תשובה, קצת התאכזבתי מכך, לא קרה לי מעולם מצב שכזה. הלכתי לחברתי עדי ושאלתי אותה: "למה אף אחת לא מתייחסת אליי?" היא ענתה:" לא יודעת" והלכה.
לאחר כמה שניות שבהן עמדתי קפואה במקומי נשמע הצלצול, נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי ליד חברתי, עדי. לא דיברנו אחת עם השנייה.
לאחר זמן מה נמאס לי מיחס זה, כשהלכתי ברחוב פגשתי את אמי משוחחת עם אדם. לא הכרתי אותו וזה גם לא עניין אותי. הייתי כעוסה.
לא התנהגתי כפעם, דיברתי אל הורי בזלזול, לא התייחסתי אל אחיי. לא התכוונתי לנהוג כך, זה קרה בלי שליטה.
באותו הערב שמעתי את אמי משוחחת עם אותו אדם: "אני לא יודעת מה לעשות, בני מתלונן שמציקים לו". לא הבנתי על מה היא מדברת. המשכתי להקשיב: "איך אוכל להשיג עוד כסף? אני יודעת שאתה לא תביא לי אותו, אבל אולי תוכל להתפלל עלי?"
באותו רגע הבנתי שאנו עניים...
יום למחרת לא רציתי ללכת לבית הספר ואמי החלה לחשוד שגם אני כמו אחי.
אמי ביקשה שאלך לסופר ובדרך פגשתי שוב את האיש. הוא היה בעל זקן ושמתי לב שעיניו היו טובות. הוא ניגש אלי ואמר: "את הבת של רחל?" "כן" עניתי, "כיצד אתה מכיר אותי?" הוא ענה: "פגשתי אותך אתמול. שלום, אני הרב גורן".
נזכרתי בדבריה של מורתי, שסיפרה ביום שישי האחרון עליו ועל מעשיו הטובים, התרגשתי. לא האמנתי שאני עומדת מול רב. הסתכלתי עליו והבנתי שהוא ניסה לעזור למשפחתי.
הוא שאל אותי: "לאן את הולכת?" עניתי: "אני הולכת לסופר לקנות מוצרים בסיסיים ". הוא חייך והלך. לפתע הרגשתי השתנתה לטובה.
המשכתי בדרכי לסופר וכשחזרתי סיפרתי לאמי את אשר אירע והיא שמחה שאני לא עצובה יותר.
כעבור כמה זמן, אינני זוכרת במדוייק, אמי קראה לי ואמרה שמאוחר וצריך ללכת לישון. נכנסתי למיטה וקראתי ספר ולאחר כמה שניות נרדמתי.
בבוקר ראיתי את הזריחה בעת הליכתי לבית הספר , ראיתי שוב את הרב גורן. הוא אמר לי בוקר טוב, חייך ושאל: "את רוצה עוגייה?", עניתי לו: " תודה, אני רעבה".הסתכלתי סביב ורצתי לעבר פרח בצד הדרך. הרב לא הבין את מעשיי. קטפתי אותו וניגשתי לרב. "זה בשבילך", אמרתי. הוא חיך והלך.
בחזרתי מבית הספר קרה לי נס מצאתי כסף רב. לא תאמינו כמה ששמחתי.
שאלתי למי שייך הכסף ולא נעניתי. לקחתי אותו ורצתי הביתה. נתתי את הכסף לאמי ששמחה מאד. לפתע אמרתי: "יש לי רעיון, אולי נמכור חפצים שאנו לא צריכים ונוכל לקבל תמורתם כסף". אמי אמרה: "נכון, יש לנו דברים רבים שאנו לא צריכים... אפרסם לכולם". משפחתי היתה מאושרת... סיפרנו לרב גורן את אשר קרה. הוא שמח בחלקנו.
התחלנו לאסוף את החפצים שאין לנו בהם צורך, ואת התמורה שקיבלנו נתנו צדקה לנזקקים ולחברים עניים. זכרנו שגם אנחנו היינו כאלה...
הסיפור עבר במשפחתי מדורי דורות.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן