יעל והחתולה

הלל פסטרנק
כיתה ד’
מוריה ברקאי
חוי פרקוביץ
חיפה

פעם הייתה ילדה מתוקה שקראו לה יעל.
יעל הייתה בת 10 וגרה בחיפה.
יום אחד יעל ראתה מחלון ביתה חבורות ילדים מיידים אבנים בחתול מנומנם.
מיד היא נזכרה בתקרית הלא נעימה שהייתה לה פעם, כשהיא הייתה בת חמש.
היא הלכה ברחוב ופתאום קפצה עליה חתולה ושרטה אותה. היא ברחה במהירות ומאז היא לא מתקרבת לבע"ח.
יעל התלבטה: "כדאי לי לצאת החוצה ולעזור לחתולה? או להישאר בבית המוגן ולהישאר גם עם הפחדים שלי?" לבסוף היא החליטה: "אני צריכה לעזור לחתולה!"
היא בלעה את רוקה ויצאה החוצה באומץ.
היא אמרה להם לא לעשות זאת והם ברחו. ופתאום היא הרגישה ממש מחוברת לחתולה, ואפילו העזה ללטף את החתולה ואפילו נהנתה מהליטוף והרגישה שהפרווה רכה ונעימה.
"אני אאמץ חיית מחמד." חשבה.
כעת נותר לה רק לקבל רשות מהוריה ואז יהיה לה חתול.
למחרת לאחר הלימודים בקשה יעל מאמה: "אמא, אפשר לאמץ חתול?"
"מה פתאום את רוצה חתול?" תמהה אמה "הרי תמיד שנאת חיות, ובמיוחד חתולים…"
"עכשיו אני כבר לא שונאת חיות, אלא אוהבת חיות, וחתולים בעיקר…" אמרה יעל "אני אדבר עם אבא ונחליט ביחד, אבא ואני." אמרה אמה של יעל.
"תראי יעלי," אמה של יעל אמרה בארוחת הערב "אבא ואני החלטנו ש…
ניתן לך חתולה בתנאי ש…
את תתחייבי לטפל בה לבד."
"בסדר!!!!!!!" אמרה יעל בהתרגשות, ולמחרת כבר יכלה ללטף את תולי-החתול החדש שלה…

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן