טייסי החלל באי הקירח

שלמה צוויבל
כיתה ה’
נחלת צבי בנים
יונתן טולדנו
אלון מורה

שלום קוראים לי שלמה אני רוצה לספר לכם מה קרה לי או יותר נכון מה מצאתי בחופשה שלי ביוון. אני ומשפחתי הלכנו לחופשה באתונה שביוון יום אחד טילנו בחוף הים האגאי ומצאתי ספר קטן בסלעים הרמתי אותו וראיתי שכתוב בכתב מטושטש "יומנו המופלא של אוֹגִיסְאֹוס קֻוקִיה". שמתי אותו בתיק, בערב כשהלכתי לישון פתחתי בפרק הראשון, פרק א' הטיסה 01/08/2017: הכול מוכן רק צריך להיכנס לחללית. חברי לטיסה הם ג'מְעָה הקוסמונאוט (טייס חלל רוסי) בִילִי הטייקונאוט (טייס חלל סיני) ואֻומָעָן האסטרונאוט הבוכרי כבר בחללית "וִיקטוריה" אני נכנס לחללית הספירה לאחור החלה 10 9 8 7... ובווווווום!!! חזק נשמע אחר כך לא שמעתי כלום זמן מה. סוף פרק בבוקר אקרא עוד אחד. פרק ב' היום השני לטיסה 03/08/2017: הכל הולך כשורה אין תקלות הכל שקט אין מה לספר עוד אך אגיד לכם משהו זה נשמע לי כמו השקט שלפני הסערה. אין לי סבלנות לחכות למחר אני קורא עוד פרק. אני אקרא רק פרק אחד ודי, פרק ג' ההתרסקות 06/08/2017: אין לי מושג מה קרה, האורות האדומים נדלקו, האזעקות הופעלו וכולם לחוצים לחזור לכדור הארץ עברנו את האטמוספירה, ויקטוריה התפרקה. אמרתי לחברי לטיסה: "פתחו מצנחים ותחזיקו ידיים שנהיה ביחד", נשמנו נשימה עמוקה וקפצנו. סוף פרק.  איזה מצמרר, מעניין מה קרה להם בסוף. מחר אמשיך לקרוא. פרק ד' האי 07/08/2017: נחתנו בים. לא ידענו איזה ים או איפה בים, אבל מה שעשינו, זה רק לחפש יבשה המשכנו להחזיק ידיים ונתלינו על חלק מהחללית, פתאום בילי צרח: יבשה!!!!!! פתאום ראינו רצועת חוף דקה והתחלנו לחתור במרץ, כעבור חצי שעה הגענו ליבשה וראינו שזה אי בודד שמשתרע על 300 קמ"ר בערך עם כמה עצים בודדים, 40 לכל היותר. אספנו כמה ענפים מהחוף והדלקנו מדורה והלכנו לישון, חוץ מבילי ששמר. באמצע הלילה אני החלפתי את בילי, שמעתי רחשושים מוזרים והלכתי לבדוק מה זה. נעצר פה הפרק. יש עוד כמה מילים מטושטשות כמו-ראיתי, קוף ולישון. אבל חוץ מזה הכל מטושטש. המשכתי לקרוא. פרק ה' מצבור הרום 08/08/2017: קמתי בבוקר, מאנקין הקוף הזקן התעורר,  הלכתי לחפש אם יש איזה עץ מאכל, מצאתי כמה עצי בננות, קוקוס, ופרי מוזר שאין לי מושג מהו, קטפתי למאנקין כמה בננות וחזרתי למקום המדורה, פתאום נתקעתי במשהו בולט, בדקתי מהו וראיתי שזה כיסוי לפתח שמוביל לתוך האדמה, סימנתי באבן את הפתח ונתתי למאנקין לאכול את הבננות. בזמן שהוא היה עסוק באוכל הערתי את כולם, קראתי לג'מעה לצד והלכתי אתו לפתח, פתחנו אותו הדלקתי את המצית שלי וראינו מצבור ענק של בקבוקים, פתחנו אחד והרחנו זה היה רום מזוכך, ג'מעה שהיה חובב גדול של משקאות חריפים שתה טיפה והתלהב, ולקח לכל החברה בקבוק, חזרנו למחנה, שתינו קצת כדי להעביר את תחושת הצמא והתחלנו לבנות מחנה. לאומען היה אולר אז הוא שייף את כל העצים, במקרה בחלק של החללית שנסחף אתנו היה תיק עם מברגה, לבילי היה ברגים בכיס, והתחלנו לבנות, אני וג'מעה מצאנו עצים ואומען ובילי בנו, תוך שעתיים וחצי היה לנו מוכן בית מחסה לתפארת. סוף פרק, כדאי שאלך לישון עכשיו, מחר יש לי טיסה חשובה לאחד האיים, אקח את היומן לשם ובטיסה אמשיך לקרוא. הגיע הבוקר אני כבר הייתי מאורגן לטיסה. אני ומשפחתי עלינו למטוס והתחלתי לקרוא. פרק ז' שנה וחצי של שעמום טוטאלי 19/02/2018: עברו כבר כמה חודשים מאז שכתבתי ביומן, אין לנו מה לעשות. מאנקין הקוף מת אתמול. זה היה טיפה עצוב כי הוא היה משחק איתי ומעביר לי את השעמום,  טמנתי אותו קרוב לחוף והנחתי אבן על הבור המכוסה. עכשיו אני במחנה. אכלתי קצת ושכבתי לישון.  נשארה עוד חצי שעה לטיסה בינתיים אקרא פרק נוסף. פרק ח' ימים בודדים ועצובים 23/8/2019: כבר שנתיים אנחנו באי נגמר לי! אומען חולה אנוש, ניסינו לתת לו ממיטב התרופות שהיה בתיק עזרה ראשנה. מקווה שזה יעזור. רגע אני שומע ריצה, זה בילי, הוא נראה נסער הוא קורא לי אשוב תכף לכתוב ביומן.  לא לא! בילי אמר לי את הבשורה הכי עצובה ששמעתי מאז הטיסה, אומען מת! שניה אחת יש לי רעיון איך נגיע חזרה! אני אשליך את היומן לים, ומי שימצא אותו אולי ימצא גם אותנו!  נ.ב: אם מישהו קורא את זה אז לא יכולתי לכתוב מיקום של האי כי הפלאפון של כולנו נפל בצניחה. רעיון עלה במוחי, אני יכול למצוא אותו! הרי לא עבר כל כך הרבה זמן מכתיבת היומן הוא בטח עדיין חי! אבל איך אמצא אותם? רגע אני על מטוס, אני יכול להגיד להורי שיגידו לטייס שיחפש אותם! ממשתי את הרעיון אבל הטייס משנה אמר שנגמר הדלק, ויש סיכוי שבכלל לא נגיע ליעד. הוא גם אמר לנו לא להיכנס לפאניקה ושהטייס מחפש אי לנחות עליו.  פתאום נשמע קול מהרמקול: כולם להקשיב אנו מקימים נחיתת חירום כולם לשבת במקום ולחגור חגורות ורק לא להיכנס לפאניקה! למרות ההזהרה כולם נכנסו לפאניקה,  כעבור חמש דקות הינו על הקרקע. וכולם יצאו החוצה. זה היה אי בודד שמשתרע על 300 קמ"ר בערך עם כמה עצים בודדים, 40 לכל היותר. בדיוק כמו התיאור ביומן שמצאתי! איזה קטע, רק רגע יכול להיות שנחתנו באי שהאסטרונאוטים נחתו בו. התחלתי לרוץ מסביב לאי לא ריאתי כלום התאכזבתי. אבל אז שמעתי רעש מוזר מהאדמה התקרבתי ופתאום משום מקום קפץ איש אחד מהאדמה והתחיל לחבק אותי הוא ראה את המטוס ורץ אילו, הראתי לו את היומן ושאלתי אותו אם הוא שלו הוא אמר שכן! ופתאום עוד שני אנשים באו (כנראה ג'מעה ובילי) הם סיפרו לנו מה עבר עליהם בשנים האחרונות. הטייסים גמרו למלא דלק וטסנו חזרה לאתונה הם החליפו בגדים וחזרו למשפחותיהם שבאמריקה. זהו חברים זה מה שקרה לי בחופשה באתונה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן