חנוכה בבית סבי

אהרון הלפגוט
כיתה ו’
נחלת צבי בנים
אפרת כהן
אלון מורה

לסבא שלי קוראים דני מס.

הוא מספר: ברוב הפעמים חגגנו את חג החנוכה בבית של סבא וסבתא שלי סבא ראובן מס בירושלים. בבית שלהם היו חלונות רחבים ברוחב מטר ושם היינו מדליקים את החנוכייה. סבא שלי היה מדליק בשמן ואנחנו בנרות שעווה קטנים וזה היה מאוד מרגש. לסבא הייתה חנוכייה מנחושת דומה למנורה של בית המקדש ולנו היו חנוכיות פשוטות. היו לנו סביבונים מעופרת יצוקה קטנים וכבדים שהיו מסתובבים המון זמן.

היה לנו סביבון ענק בגודל של חצי מטר, שתמיד היה מלא בהפתעות. אחרי הדלקת נרות היינו מורידים אותו ומקבלים מתנות. עד היום אנחנו נוהגים את זה. יום אחד בחנוכה היינו נותנים לכל ילד ברכה אישית על פלקט עם תמונה ועם פתגם וזה היה משמש לכל השנה.

לא תמיד היינו יכולים להדליק נרות, כי לפעמים היינו בחוץ לארץ בבית מלון ושם היה אסור להדליק נרות. הדלקת נרות מיוחדת שאני זוכר היא שפעם אחת היינו בפראג והדלקנו נרות במרפסת וכל הרחוב ראה את זה, וזה היה פרסום הנס גדול.

פעם אחרת הדלקנו בלובי של מלון. פעם אחת היינו באנייה ואז נדלקה האזעקה בגלל העשן, אז ביקשנו לכבות את מערכת האזעקה ויכולנו להדליק.

אנחנו נוהגים שלכל אחד חנוכייה משלו, ואז ביום השמיני כשכולם מדליקים שמונה נרות יש מלא אור וזה מאוד יפה.

הרבה פעמים סבתא או אני חילקנו דמי חנוכה, אבל יותר פעמים חילקנו מתנות. לי סבא ראובן מס היה מחלק.

תמיד היו סופגניות. סבתא זהבה, אמא של סבתא שרה, הייתה מומחית באפיית לביבות מיוחדות מתפוחי אדמה ובצל. אני לא אהבתי לביבות, אבל את הלביבות המיוחדות שלה הייתי אוכל בכיף.

אני מאוד אוהב את חג חנוכה בגלל שיש הרבה אור ובגלל שרואים את כל המשפחה.

השנה לא ראינו אתכם כי הייתם בבידוד, זה חג מאוד משפחתי "נר איש וביתו".    

                                                                                      

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן