חבורת אחווה ובית המקדש

מוריה סופר
כיתה ד’
עוזיאל
לירון קדוש
אשקלון

בנות כיתה ד' מבית ספר "עוזיאל" יצאו לטיול כייפי בירושלים. באמצע מסלול ההליכה 6 בנות אבדו ושמם: עטרה, רינה, תמר, אוריאן, רעות וצופיה. לכל אחת מהבנות הייתה תכונה בולטת וייחודית לה. עטרה חייכנית, רינה חכמה, תמר חזקה, אוריאן זריזה, רעות מצחיקה וצופיה מסודרת. הבנות התווכחו בניהן, כל אחת היתה בטוחה שביכולתה למצוא את המדריך והקבוצה . הן התפצלו ואף אחת לא הצליחה למצוא את הכיתה לבדה. לאחר זמן מה הן נפגשו במקום שאבדו ...ולפתע מצאו מכשיר מוזר שמונח על הקרקע. כל אחת בתור שלה לחצה על אחד הכפתורים במכשיר, אך לא קרה דבר. הבנות הבינו שכולן צריכות לחשוב ביחד, באחדות, כדי שהם יצליחו ואחרי מספר ניסיונות הן באמת הצליחו. פתאום נשמע קול רעש חזק ועשן שחור כיסה את עיניהן וכשהוא חלף הן מצאו את עצמן בתקופה אחרת. ביהמ"ק נגלה לעינהן. "בניין מרהיב שכזה מימי לא ראיתי", אמרה רינה. "ביהמ"ק בתפארתו", צעקו כולן. הן ראו את בית המקדש השני  מול עיניהן ומאוד התרגשו מהמחזה הנדיר. הן הסתכלו אחת על השניה ואמרו "בואו נקים חבורה"! כל הבנות צחקו כשאמרו את המשפט ביחד והחליטו פה אחד שלחבורה יקראו "אחדות". חבורת "אחדות" באה לירושלים וראתה שהחיילים סגרו את החומות ואין אפשרות להיכנס ולצאת. הן ראו עבד של אדם עשיר שמחלק הזמנות ומיד רינה אמרה: "הי! זו המסיבה שקשורה לסיפור של קמצא ובר קמצא ואנחנו חייבות להציל את חורבן בית המקדש". הן הציצו באחד המכתבים וראו שהסעודה הערב בשעה 19:00 רינה אמרה:" קודם כל אני חושבת שנציל את ירושלים ואחר כך נלך אל הכיתה כמו שכתוב בתנ"ך "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיקי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". הבנות החליטו לנסות לשנות את גזירת החורבן, והן התחלקו לשתי קבוצות: עטרה, רינה ואוריאן ניסו לשכנע את בר קמצא שלא ייכנס למסיבה. עטרה אמרה:" שלום אדוני בר קמצא! אני חושבת שמחכים לך בבית." ענה בר קמצא: "אם היו צריכים אותי, היו שולחים לי משרתים". ואז רינה ניסתה: "לא כדאי לך להיכנס, האוכל בכלל לא טעים." בר קמצא קצת כעס ואמר: "מה אתן רוצות ממני?!" ונכנס פנימה...  רעות תמר וצופיה ניסו להסתיר מהעשיר את בר קמצא. תמר הניפה מגש למעלה בכל פעם  שהעשיר היה מסתכל לכיוון בר קמצא בכדי להסתיר אותו, רעות סיפרה כל מיני בדיחות בכדי שהעשיר יהיה עסוק בצחוק, וצופיה כל פעם אמרה לעשיר שקוראים לו במטבח לשאול שאלה. אך כל זה לא עזר... בסופו של דבר העשיר ראה את בר קמצא, העשיר התקדם לכיוונו של בר קמצא ופניו האדימו מכעס. זה היה קטע מפחיד ומביך.

"למה באת לפה?" אמר העשיר בכעס.

 "אני חושב שהייתה פה טעות" השיב בר קמצא.

עכשיו אין טעות! צא עכשיו" צעק העשיר.

"בבקשה אל תבייש אותי, אשלם חצי מהסעודה" אמר בר קמצא. 

"לא ולא!!!" ענה העשיר.  

"אז אשלם את כל הסעודה" התחנן בר קמצא.

"צא עכשיו!!" צרח העשיר

בר קמצא ברח מיד..

אמרה רינה בצער: "אוי! אוי! עכשיו הוא הולך להגיד לקיסר וזה יגרום לחורבן בית המקדש". אמרה רעות: "אולי טעינו, כנראה שאי אפשר לשנות את העבר! אבל אפשר לשנות את העתיד, אפשר להיות חברות יותר טובות, לכבד את אבא ואמא ולעשות מעשים טובים, ובעזרת המעשים הטובים שנעשה ואהבת ישראל שנקיים ייבנה ביהמ"ק.

"טוב הגיע הזמן לחזור לכיתה ולקיים את כל מה שהחלטנו" אמרה צופיה. עטרה לחצה במכונת הזמן והבנות חזרו בזמן לתקופה שלנו.

האם יספרו לבנות את מה שקרה להן?

זה לא משנה מה שחשוב שמעכשיו ירבו באהבת חינם.

 

 

 

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן