זה היה או חלמתי חלום?

עורי רבינוביץ’
כיתה ו’
מירון
מימי רזניקוב
תל אביב

רוני חזרה הביתה מתנשפת כולה. אבא שלה, שהכין סלט במטבח לא שם לב לזה שהיא נכנסה עד שהיא צעקה ״אבא, זה נכון שסבא רבא שלי היה הרב הזה שלומדים עליו השנה בבית  ספר?״ אבא שלה הופתע, חשב קצת ואמר ״בואי אני חושב שצריך ללמד אותך קצת על המשפחה שלנו״ הוא ניגב את הידיים שלו, התיישב, אמר לרוני שתכין לו קפה ואז התחיל… ״סבא רבא שלך נולד בכ׳׳א בשבט ה׳תרע״ג בלודז שבפולין לסבא רבא רבא שלך-הרב פתחיה מנקין ולסבתא רבא רבא שלך-הרבנית רחל מנקין. בגיל צעיר סבא רבא שלך כבר התחיל ללמוד, השלטונות אסרו ללמוד תורה ולכן בגיל צעיר סבא רבא שלך התחיל ללמוד עם אבא פתחיה בבית. בגיל 12 כבר הניח תפילין ובגיל... רוני אפילו לא שמה לב שהיא נרדמה  וכבר התעוררה למנגינת לימוד. ׳מה זה יכול להיות?׳ היא חשבה לעצמה בזמן שהתהפכה בעצבנות. רוני אהבה את המנגינה הזאת, אבל באמת עכשיו?!-אני מנסה לישון! ׳אולי אבא קם ללמוד מוקדם?׳ רוני חשבה לעצמה בעוד שהיא מנסה להתעורר, ׳מה השעה בכלל?׳ רוני לא זכרה כלום מהיום האחרון ובטח לא איך היא הגיעה למקום שבו היא נמצאת עכשיו-היה זה רחוב קטן ויפה עם בניין גדול בסופו.  ליד הבניין היה שלט.  רוני קמה וניגשה לשלט עליו היה כתוב באותיות של קידוש לבנה-׳פגישה אצל הרב אברהם יצחק הכהן קוק ב12 בצהריים, יום שלישי כ״ה באדר ב׳ ה׳תר״ץ׳. רוני לא האמינה ׳אם אנחנו בשנה הזאת זה אומר שאני לא נולדתי, שזה אומר... שחזרתי בזמן!׳, ׳רק רגע׳, רוני חשבה, ׳זה לא יכול להיות שחזרתי בזמן׳, בכל הספרים שרוני קראה על חזרה בזמן זה היה עם מכונת זמן. ׳איך יכול להיות שחזרתי בזמן? אני רק נרדמתי׳, רוני התחילה לאט לאט להיזכר באירועים שקרו, ׳אבא סיפר לי סיפור על הרב נריה ואז נרדמתי, אולי הגעתי לזמן של הרב נריה!׳ רוני נזכרה שהם למדו בכיתה על זה שהרב נריה למד בישיבת מרכז הרב.  היא הסתכלה על המבנה הגדול שעמד לפניה ואז  הסתכלה שוב. היא שמה לב שכתוב על המבנה באותיות ממתכת-׳ישיבת מרכז הרב׳- פתאום נזכרה בשלט שקראה לפני כן. היא הסתכלה על השעון שלה ׳מעניין אם השעון שלי באותה שעה של התקופה הזאת?׳. כדי להיות בטוחה, היא שאלה אדם שעבר ברחוב ״סליחה?״ האיש הסתובב עליה-היה לו בגדים של רב חשוב ורק אחרי שאמרה רוני שמה לב לכך שאולי הוא עסוק ואין לו זמן לילדה שקפצה בזמן, אבל האיש כבר הסתובב אליה. היה לו מבט חם וחיוך גדול על הפנים ״שלום חמודה, במה אוכל לעזור לך?״ הוא שאל בחביבות ״אה...אם...א...א-אשמח לדעת מה השעה״ ״בטח! השעה עכשיו רבע ל12״ ״תודה רבה״ רוני ענתה לו ״ואתה יודע אם אפשר להכנס לראות את הרב אברהם יצחק הכהן קוק?״ ״בטח״ ענה לה הרב ״אני בדיוק בדרכי לשם. תוכלי להתלוות אלי״ רוני קיפצה אחרי הרב שלא ידעה את שמו לתוך ישיבת מרכז הרב. הם נעצרו ליד דלת גדולה. הרב פתח את הדלת וקרא לרוני להיכנס אחריו. רוני התביישה בהתחלה אבל לבסוף אזרה אומץ ונכנסה. ״שלום ילדה איך קוראים לך?״ אמר

הרב שישב מאחורי שולחן עמוס בספרים ״אני רואה שמשה צבי הוביל אותך לפה״ רוני נדהמה: זה הרב משה צבי נריה? סבא רבא שלי? הוא נראה רק בן 18 בערך! ״לי קוראים רוני״ ענתה לרב, פתאום נכנסה לחדר נערה ״הרב צבי יהודה קורא למשה צבי״ אמרה ויצאה מהחדר ״אני חייב ללכת, כבר מתחיל להחשיך והרב קורא לי״  אמר הרב נריה לעתיד ״איפה את לנה רוני?״ ׳אין לי איפה לישון׳ רוני חשבה לפתע בבהלה. ״את תוכלי לישון בביתי״ אמר הרב החשוב. רוני לא האמינה ׳הרב הגדול הזה מזמין אותי לישון בבית שלו למרות שרק כרגע פגש אותי לראשונה? בזמן שרוני המתינה ללכת לביתו נכנס איש אחד  לשאול את הרב שאלה בהלכה. הרב התחיל להסביר לו לגבי ההלכה. רוני התחילה להשתעמם והרגישה שעיניה לאט לאט נעצמות ובלי ששמה לב היא נרדמה…

היא התעוררה באותו מקום בו נרדמה לראשונה, אבא שלה ישב וסיפר משהו על סבא רבא שלה, היא ישבה על אותה כורסה שישבה בה, הכול היה בדיוק אותו הדבר. רוני לא ידעה איך עברה בזמן אבל מה שחשוב היה זה שהיא פגשה את סבא רבא שלה.

״...הרב צבי נריה״ סיים אבא שלה את סיפורו. ״הבנת?״ הוא שאל אותה. רוני רצתה לומר לו שלא שמעה מילה ממה שאמר אבל התאפקה, היא ידעה שלה היתה חוויה הרבה יותר מוחשית.

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן