התחפושת המושלמת

רוני יוחאי
כיתה ו’
שירה חדשה
לאה דואני
בת ים

                                           התחפושת המושלמת

אדר יצאה מהמכונית הלבנה ונעתקה נשימתה: הייתה זו חנות התחפושות הגדולה ביותר, שראתה מימיה. היה זה קרוב לחג הפורים, והאווירה החגיגית הורגשה באוויר. אדר בת התשע הלכה לבחור תחפושת עם אמה ,וכעת הם עמדו מחוץ לחנות התחפושות הגדולה בעולם.  חלון הראווה היה עמוס בתחפושות יפות, בתכשיטים, ובאביזרים שונים. כשנכנסו לחנות אדר הוקסמה: החנות הייתה מדהימה ומוצפת באור יקרות. מכל עבר נצנצו לעברה כתרים ושרביטים משובצים באבנים יקרות. שורות של שמלות מנצנצות בכל צבעי הקשת היו תלויות לאורך הקיר לצד ערמות של מסכות צבעוניות.

"את צריכה עזרה, מתוקה?"- אדר שמעה קול מאחוריה. היא הרימה את ראשה וראתה את אחת העובדות בחנות פונה אליה. על דש החולצה שלה היה צמוד תג ועליו היה כתוב את שמה: ליאור חן."אני מחפשת את התחפושת המושלמת בשבילי" ענתה אדר בהתלהבות."נראה לי שהקומה השלישית תהיה טובה בשבילך" חייכה ליאור. "תודה!" קראה אדר ורצה לספר לאמה, שדברה בינתיים עם המוכרת בקופה." את בטוחה שתרצי לעלות לשם
לבדך?" שאלה אמא בדאגה."כן!" ענתה אדר בהתלהבות "אני מספיק גדולה בשביל לא ללכת לאיבוד, וחוץ מזה, אני רוצה לבחור תחפושת לבד ולעשות לך הפתעה!" הסיבה האמיתית היא שאדר קיוותה להשתולל קצת עם התחפושות, אבל היא ידעה שזה לא יכול לקרות אם אמא תהיה לידה. "אוקיי" התרצתה אמא לבסוף "אבל תבטיחי לי שלא תעשי שטויות" אמא הכירה היטב את  בתה, וידעה שברגע שהיא לא תשגיח עליה אדר תתחיל לשחק ולעשות בלגן. "בסדר אמא" ענתה אדר, אבל בתוך תוכה היא עדיין החליטה לשחק עם התחפושות.

ליאור ליוותה אותה עד למעלית, ואדר נכנסה. כשהדלתות נסגרו, אדר התפנתה להביט סביבה. המעלית היתה עצומה ומקושטת במראות חלקות. מכל עבר חייכה אליה השתקפותה הנרגשת.   אדר הסתובבה  כדי ללחוץ על הכפתור וראתה שורות שורות של כפתורים כסופים ועליהם חרוטים כל מספרי הקומות. אדר ניסתה להיזכר על איזו קומה דיברה ליאור: שישית או שלישית. לבסוף לחצה על הכפתור עם המספר 6 וחיכתה. כשהגיעה לקומה שישית נשמע צלצול והדלתות נפתחו. אדר יצאה מהמעלית, ולפני שהצליחה להסתכל סביבה האורות כבו ונהיה חושך מוחלט."זאת רק הפסקת חשמל קצרה" היא ניסתה להרגיע את עצמה. " תכף החשמל יחזור ואני אוכל לצאת מכאן". היא גיששה את דרכה לעבר שלט היציאה המואר, אך לפתע מעדה ונפלה על משהו. היא הושיטה יד כדי לבדוק ממה נפלה, ולשמחתה גילתה שזה פנס. היא הדליקה אותו, ומיד הצטערה שעשתה זאת. לעיניה נגלה מחזה מפחיד: אלפי גולגולות ניצבו בכל מקום, מפלצות מחרידות הופיעו מכל עבר, מומיות עטופות בתכריכים ספוגי דם הביטו בה במבט חלול, וכרישים ענקיים פתחו לעומתה פה ענק עם אלפי שיניים חדות. לפתע שמעה חריקה מצמררת מאחוריה. היא הסתובבה במהירות וראתה משהו מתקרב לעברה מתוך האפלה. משותקת מרב פחד, היא ניסתה לצעוק, אך לפני שהספיקה, האור חזר בבת אחת וביחד איתו הגיעו מכיוון המדרגות: ליאור, מחזיקה בפנס, ואמא של אדר נושמת לרווחה למראה בתה.

 "אמא!!!" קראה אדר בשמחה. אדר רצה לאמא, ואמא העניקה לה חיבוק גדול.

 "איך הגעת לכאן?! חיפשנו אותך בקומה 3" אמרה אמא בדאגה, "כנראה שהתבלבלתי בקומות" ענתה אדר. "העיקר שמצאנו אותך ואת בסדר" חייכה אמא.

לאחר שנרגעה, החליטה אדר  שהפחד מהמפלצות היה דווקא מגניב, באותו הרגע,  היא ידעה שמצאה את התחפושת המושלמת.

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן