העין הפוזלת

טליה זכות
כיתה ה’
“שירה חדשה”
מוריה פנחס
בת ים

 

 

               העין       הפוזלת

שלום קוראים לי אסתר  ואני בת 10 ורוצה לספר לכם על מה שקרה לי השנה.

 אבל לפני זה אני רוצה לספר לכם שאני לא כזאת מוצלחת בלימודים, אבל תאמינו  בעצמכם תמיד והכול יהיה אפשרי.

 ועכשיו תשמעו מה קרה לי השנה.

  הכול התחיל מלפני שנה בערך הלכתי ליום הולדת של חברה וצילמו אותנו על מגנטים.

 יום אחרי הביאו לנו את המגנטים עם התמונה שלנו, ויצאתי בתמונה פוזלת ואני התבאסתי.

 אחרי כמה ימים אמא ואבא שלי הבינו שיש לי משהו בעין והתחילו לקחת אותי לכל מיני רופאים.

 זה התחיל שאבא בא לבית ספר שלי ולקח אותי לרופא ליד בית הספר, והרופא בדק אותי ואמר שאני צריכה משקפיים.

 אבל הוא לא ידע איזה מספר ואז הוא אמר שנלך לרופאה אחת והיא תגיד איזה מספר. אבא שלי לקח אותי לאכול גלידה ובערב אמא שלי לקחה אותי לרופאה הרופאה אמרה שאני רואה מצוין ושאני לא צריכה משקפים.

 הלכתי לעוד כמה רופאים, עברה השנה וקבלתי עוד תמונה עם עין פוזלת.

 הלכתי שוב  לעוד רופאה והיא אמרה שיש לי עין פוזלת, זה אומר שיש לי עין שאני בקושי משתמשת בא. היא אמרה לי שאני צריכה לשים מדבקה על העין.שמתי את המדבקה על העין, ובגלל המדבקה לפעמים צחקתי על עצמי ולפעמים פשוט בכיתי.

 נגמרה השנה והלכתי לפרופסור הוא אמר שהמדבקה לא עוזרת לי ואני צריכה שיעורים לתרגל את העין.

 אחרי חודש בערך הפרופסור בדק אותי ואמר שזה לא עוזר, ואמר שאני צריכה לעשות ניתוח.

 שאני שמעתי את זה לא היו לי מילים. ההורים שלי רצו להיות יותר בטוחים, אז הם חיפשו פרופסור טוב, וכולם אמרו רק פרופסור אחד מסויים. עד שאמא שלי מצאה לי תור...

 זה היה אמור להיות בעוד שלושה חודשים אבל היה נס וזה היה ביום חמישי האחרון. חיכינו בתור  והיו שם  שתי ילדות קטנות גם עם עין פוזלת.

 אחת עשתה  ניתוח 1 והשניה 3 ניתוחים.

 סוף סוף הגיע תורי. נכנסתי לתוך החדר ואמרתי לרופא מה מפריע לי, הוא בדק אותי, ואחרי זה שמו לי טיפות עיניים.

 אני כמעט בכיתי בגלל שזה היה שורף. התפלאתי איך ילדות כשקטנות ממני לא בכו ששמו להם טיפות,

אני שיותר גדולה מהן רציתי לבכות.

 אחרי זה הרופא אמר לאמא שלי שמבחינתו אין כרגע שום בעיה ואמר גם:''שאם היא הייתה הבת שלי אני לא איתי עושה לה ניתוח".

 הוא גם אמר שאני לא צריכה משקפיים, אבל לבוא שנה הבאה לעשות עוד בדיקה כי אולי אני אצטרך  משקפיים.

  לאחר הבדיקות הבנתי שאני לא פוזלת חזרתי הביתה והתבאסתי שאני לא צריכה משקפיים.

 אחרי כמה שבועות אמא קנתה לי משקפיים ללא מספר, וכיום אני לא עוזבת את המשקפיים.

 אני רוצה  למסור לכם מסר שתמיד תשמעו כמה חוות דעת.

אתם זוכרים מה שסיפרתי לכם בתחילת הסיפור אז כהיום אני מעלה את הציונים ואז תמיד תאמינו בעצמכם .

באהבה

אסתר

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן