העגיל

לירון יום טוב
כיתה ה’
יחידני
נטלי דניאל
יבנה

 

זה היה יום שימשי ,

שושי ואמה ירדו מביתם ונסעו לחוף ניצנים, שושי הייתה לבושה בבגד ים סגול ועיניים חומות כמו אדמה.

 זה היה שבוע ימים ספורים  לפני חג פורים ולשושי בפורים יש יום הולדת היא אוהבת ללכת לים היא ואמה הוציאו את כל התיקים והמאכלים מהאוטו הורידו נעלים והלכו על החול החם.

 פתאום שושי נתקלת במשהו היא התכופפה לעבר הדבר הזה וראתה זה עגיל זהב ופנינה במרכזו  הוא נראה עתיק, ושהיא סובבה אותו ראתה שם שם היה כתוב שם בן פורת. נזכרה שושי שצריך להשיב אבדה, הלכה לאמה ובקשה ממנה שתיקח אותה לצורף ונסעו לצורף. קוראים לו מרדכי הראתי לו את העגיל והוא אמר אני זוכר אישה שביקשה לשחזר עגיל כזה שמה נירית בן פורת, הוא נתן להן את מספר הטלפון שלה והן התקשרו אל נירית וסיפרו לה נירית הייתה כל כך שמחה והזמינה אותן אל ביתה הן הגיעו אל ביתה נירית ראתה את העגיל זה באמת הוא אמרה וסיפרה להן שהעגיל היה של סבתה רבה שלה אני הלכתי יום אחד לחוף ניצנים עם העגילים והעגיל נפל ולא מצאתי אותו בחול. תודה שהחזרת לי אותו אמרה לי זאת השבת אבדה ואני אזכור את זה תמיד והמשיכה לספר לי את הסיפור לאחר מכן חזרנו הביתה ואני הרגשתי שזה היום הולדת הכי טוב שהיה לי.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן