המסע לארץ ישראל

ניגרי דוד
כיתה ד’
טללי אורות
אלירן יהונתן
טל מנשה

שבת ארגון תש"ף. אני לומד בכיתה ד׳ ומתרגש
להיכנס לתנועת בני עקיבא, שבט "נבטים".
מוצאי שבת, כל הסניף שרים את המנון התנועה ,ואני..
אני עוד לא יודע את כל המילים.
אני מחפש בעיניים את אמא בין הקהל ופתאום אני
רואה שהיא בוכה, לא ממש הבנתי למה. אבל בתוך כל
הבלאגן כבר שכחתי מזה...
כשהגענו הביתה, נזכרתי איך אמא בכתה. ושאלתי:
"אמא,מדוע בכית במוצא"ש בהופעות של חודש
ארגון?!"
אמא ענתה לי :"בזכות תנועת בני עקיבא עלתי לארץ
ישראל.. לכן נורא התרגשתי.."
ביקשתי מאמא לספר לי את סיפור העלייה שלה והיא
שמחה וסיפרה לי אותו בהתרגשות רבה.
אימא גדלה בבואנוס איירס, שבארגנטינה .
לפי מה שהיא מספרת היא חיה שם כמו "מלכה" לא
מבין איך היא עשתה את זה! ממש מסירות נפש לעזוב
הכל וכל זה בשביל לחיות בארץ ישראל, ארץ הקודש,
במדינת היהודים.
לפני כחודש זכיתי לטוס לברזיל ולארגנטינה, לבקר את
הסבים והסבתות שלי ולמרות שהיה כיף לטייל הרגשתי
שארץ ישראל זה הבית שלי, המקום אליו אני שייך.
הבנתי לרגע איך אמא הרגישה וחוויתי מעט מהחיים
שלה . בחוץ לארץ הרגשתי לא שייך והיה לי מוזר
מאוד, למרות שנהניתי כל כך.
אימא סיפרה לי על החיים הטובים שהיו לה, היא
הייתה תלמידה מצטיינת, היו לה הרבה חברות טובות
והיא גדלה עם משרתת צמודה וקיבלה כל מה שביקשה
... ממש פינוק!
אימא קיבלה חינוך ציוני בבני עקיבא ולמרות כל השפע
עדין רצתה לעלות לארץ ישראל, ארץ הקודש.
סבתא שלי לא כל כך אהבה את הרעיון והיא ניסתה
לפתות אותה ולשכנע אותה להישאר בארגנטינה. היא
הציעה לה לפתוח עסק פרטי ,לקבל רכב חדש ,ללכת
ללמוד באוניברסיטה הכי טובה ואפילו ניסתה למצוא לה
שידוך, העיקר שלא תעלה לארץ!
אבל לאימא שלי לא היה אכפת מכל זה, הרצון לעלות
והאהבה שלה לארץ ישראל היו כל כך גדולים ששום
דבר לא השפיע עליה.
לסבתא היה קשה לוותר עליה ובנוסף למה שכבר
סיפרתי היא שלחה אותה לפסיכולוג שידבר איתה
ויסביר לה כמה היא מבולבלת בגלל גיל ההתבגרות.
אבל גם אותו אמא הצליחה לשכנע שזה הדבר הנכון
לעשות ושמדינת ישראל זה המקום של כל יהודי!!
אמא עלתה לארץ בגיל 17 לבד. בלי משפחה, בלי
כסף, אבל עם המון אידיאל ואמונה בלב.
אמא סיפרה לי את סיפור העלייה בבכי. חיבקתי אותה
ואמרתי לה שאני הכי גאה בה בעולם!
אימא הייתה מאושרת. אמנם עברו עליה גם ימים
קשים. ימים של בדידות, שבתות בלי משפחה, חורף
בלי מרק עוף של אימא, קשיים בשפה ,קשיים בלימודים
ועוד כל מיני דברים שלא היינו חולמים..
במהלך היום היא הייתה חזקה ומתפקדת, ובלילה
נשברת ובוכה.
במהלך היום אמא למדה ובשעות הערב עבדה
ב"שלווה" עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
לפעמים נרדמה בשיעורים על השולחן מרוב עייפות
אבל הצליחה לסיים בהצלחה את הלימודים.
אמא הכירה את אבא שלי בגיל עשרים ושתים, כשעלה
מברזיל ונולדו להם חמישה ילדים חמודים ואני ביניהם.
היום אימא עובדת עם עולים חדשים ועוזרת להם
להתאקלם ולהשתלב בארץ, בבית הספר ובחברה
הישראלית. היא משתדלת להחזיר מעט מהטוב
ומהעזרה שקיבלה.
אנחנו זוכים לגור בשומרון ביישוב "טל מנשה", בזכות
ההורים שלנו שעשו דרך ארוכה בשביל שאנחנו נוכל
לחיות בארץ שלנו בביטחון מלא ובשמחה. תודה אבא
ואמא!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן