הכלב, חברו הטוב של האדם

אביטל גורן
כיתה ו’
שורשים
חיה פייגלשטוק
תל אביב

הבוקר קמתי מנומנם מהרגיל כשעוד ארועי אתמול נצורים בזכרוני. זכרתי את הריב עם שותפי לדירה, שבסופו הגענו לפשרה בה אני אקפיד להוציא את בונבונית, הכלבה שלנו, בקביעות, ולא אדחה את האחריות ברגע האחרון.

קמתי עייף ומדוכדך במעט, להאכיל את בונבונית. כמו תמיד היא עודדה אותי והעצב נשכח במהרה. מזל שיש לי את בונבונית החמודה. האכלתי אותה ויצאתי איתה, כמו תמיד לבית הקפה הפינתי שמעבר לכביש.

כשהיא במצב רוח טוב, רואים את זה עליה והבוקר היא הייתה במצב רוח כזה. היא כשכשה בזנבה וליקקה אותי בדרך.

כשנכנסתי ראיתי שיש מלצר חדש. לא ייחסתי לכך תשומת לב מיוחדת.

לעומת זאת בובונית נבחה עליו ונראתה שונה מהמצב רוח הטוב שהיה לה בבוקר. היא הייתה כעוסה ועצבנית ואני יודע לזהות את זה. הרגעתי אותה וליטפתי אותה והובלתי אותה לאחד השולחנות של יחיד הכי רחוק שיכולתי מהקופה ומהמלצר, עד שנרגעה אט-אט, לא לפני שהזמנתי את "המנה שלי" אותה אני מזמין בכל בוקר כבר הרבה מאוד זמן. המלצרים האחרים בכל פעם שאני בה ישר מקלידים אותה:עוגת גבינה אישית והפוך קטן שניים סוכר. פתאום שמתי לב שהוא המלצר היחיד שם, ותמיד יש יותר מאחד.

טוב כנראה שהחליטו לשנות קצת.

"העולם השתנה", חשבתי לעצמי בדכדוך. ונזכרתי באחד מהריבים הבודייים שהיה לי את מול עם שותפי לדירה.

בונבוית נבחה גם על המנה בחוזקה כשהיא הגיעה.

לא הבנתי מה קורה, ליטפתי אותה, והרעתי אותה, אבל זה לא עזר. היא המשיכה לנבוח ללא הפסקה.

ניסיתי לנגוס בעוגת הגבינה, אבל כל פעם כשקרבתי את הכפית לפי בונבונית נבחה, אולי עלי ואולי על העוגה. ואז התחלתי לחשוד. בונבונית אף פעם לא טועה בניחושיה.

וחוץ מזה, נזכרתי, היא היתה פעם כלבת משטרה. החלטתי, בהחלטה נחושה, לבדוק את המנה ולראות מה הבעיה של בונבונית. נעצתי את המזלג עמוק יותר וראיתי שהתנגשה במשהו קשה. מוזר. בונובנית ניסתה לרמוז לי משהו. וכשהסתכלתי בעיניה החומות הבנתי מה קורה. בפנים יש פצצה. ידעתי מה לעשות עכשיו. להגיע למקום ללא אנשים ולהיפטר מהעוגה. נזכרתי במגרש הנטוש מאחורי ביתי. הוא רחוק ממגורי אדם, מה שאומר שזה המקום המושלם.

אבל הבנתי שהמלצר הוא אחד מהרעים אז עשיתי "כאילו" אני יוצא לתומי מבית הקפה עם העוגת גבינה והקפה.

מיד שהתרחקתי פתחתי בריצה מטורפת.

רציתי להגיע לתחנת המשטרה אבל לא ידעתי מתי הפצצה תתפוצץ. אז הגעתי למגרש הנטוש וטמנתי אותה בפינה רחוקה. הפינה הרחוקה ביותר שהצלחתי למצוא. ואז רצתי, כשבונבונית מאיצה בי, אל תחנת המשטרה הקרובה.

   סיפרתי להם את הסיפור והם באו איתי למגרש. הם היו אלו שמסרו לי את בונבונית לאחר שהזדקנה "לפנסיה:. מהשירות המצויין שביצעה עבורם בתור כלבה שמזהה פצצות וחפצים חשודים. אז הם ידעו גם שהיא אף פעם לא טועה. הגענו והשוטרים שאלו אותתי איפה הטמנתי אותה והצבעתי לפינה הרחוקה. הם לקחו ת בונבונית שלי לשם והם גילו שזאת אכן פצצה לא מידי גדולה, אבל אין להם זמן לנטרל אותה. הם טמנו אותה עמוק בשיח ורצו איתי רחוק מהמגרש. אחרי כמה דקות שמענו בום! מרוחק והשוטרים בדקו וראו שאכן יש במנה פצצה ובקפה (שאותו הטמנתי ליתר בטחון9 יש רעל. הם תפסו את המלצר שחטף ביחד עם הכנופיה שלו את חברי הצוות של בית הקפה, והחביאו אותם קשורים בחצר הפנימית של המאפיה כדי שלא יחשדו בהם. ואני קיבלתי אות הצטיינות על פעולתי הנאמננה. שותפי העריך אותי ומריבתנו תמה. וכך תמיד כשאני מגיעה לבית קפה, אני מביא לבונבונית להריח את המנה, רק כדי להיות בטוח לגמרי.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן