הגישור

תהל כנפו
כיתה ד’
רבי עקיבא
שגית דדון
אור עקיבא

              

פעם אחת היו שתי חברות ממש טובות.

קראו להן מיה, וטל .

שום דבר  לא הפריד ביניהם הן אכלו יחד ,שיחקו יחד ישנו יחד ואפילו היו ממש דומות אחת לשנייה ואם נסכם הן היו עושות כמעט הכל יחד.

 יום אחד שתי הבנות באו אחת לשנייה עם בשורה משמחת ,

 ששתיהן התקבלו למגמת תיאטרון הן תמיד סיפרו אחת לשנייה כמה הן רוצות להתקבל למגמת תיאטרון.

 הן לא חשבו שהן יתקבלו  לאותה מגמת תיאטרון. אחרי יומיים טל ומיה לא דיברו.

 פתאום נשמעה דפיקה בדלת של מיה , מיה פתחה וראתה את אמא שלה שחזרה מהעבודה.

 מיה חזרה לנוח על הספה , אמא שלה הבינה מיד שקרה משהו בינה לבין טל , כי היא רגילה לראות  את טל יחד איתה משחקות מכינות שעורי בית.

 אז היא מיד הבינה שמשהו קרה .

היא הלכה למיה ואמרה לה :

מה קרה מיה ?

למה את עצובה?

 מיה ענתה לאמא שלה בבכי ,רבתי עם טל.

מה קרה? למה רבתן?

מיה סיפרה לה ששתיהן התקבלו למגמת תיאטרון , נו.. אמרה אמא זה דווקא בשורה משמחת בשבילך,  מיה ענתה לה: אני לא מרוצה , כי אני לא רוצה להתחרות בה ואם  אני אצליח יותר ממנה והקהל יאהב את המשחק שלי יותר . אני רוצה ששתינו נצליח במשחק באותה מידה ולא להתחרות אחת בשנייה.

 ואז אמא שלה אמרה אל דאגה שתיכן תצליחו במשחק ותנצחו .

מיה שאלה  איך נעשה את זה ?…..

 פשוט תעבדו ביחד אמרה אימא ,

בעבודת צוות. פתאום מיה העלתה חיוך על הפנים ורצה לביתה של טל.

 היא דפקה בדלת ,טל פתחה את הדלת וכשהן ראו אחת את השנייה הן התחבקו.

 מיה אמרה לטל יש לי רעיון איך לפתור את הבעיה עם מגמת התיאטרון, אפשר שפשוט אם תהיה תחרות אפשר לגשת יחד ושנינו ננצח.

 נכון שרצינו שכל אחת תתמוך בשנייה בחוג אחר אבל אין מה לעשות ככה אלוקים רצה שיהיה, אז נעבוד יחד .

 הן קיבלו את הפתרון של אימא והסכימו לעשות את זה וכך חזרו לעשות הכול יחד.

מיה הלכה לאימא שלה והודתה לה על  שהשלימה בינה לבין טל.

 ככה הן עשו יחד את כל המשימות במגמת תיאטרון.

ושתיהן הצטיינו במשחק תיאטרון , המשיכו להיות חברות טובות ,והן הבינו שיש לכל בעיה פתרון אם רק רוצים.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן