אור בת מצווה

אוריה כהן
כיתה ה’
רבי עקיבא
רחלי חג’בי
אור עקיבא

 

בוקר אחד הקיצה אור משנתה, הביטה בלוח השנה והבחינה שבעוד מספר שבועות היא תחגוג את בת המצווה. מצד אחד הייתה מרוגשת מאוד ומאידך חוששת ומאוכזבת. בתקופה כזו כבר הייתה אמורה לדעת איך תראה בת המצווה, כמה מוזמנים יגיעו לשמוח איתה, וחשוב מכל איזו שמלה תלבש. כשאמה הבחינה בה שמה לה שאור לא כתמול שלשום. היא שאלה לשלומה ואור הנהנה בראשה אך לא הגיבה. בארוחת הצהריים נושא זה הועלה ומשפחתה של אור ניסתה לעודדה בכל מיני דרכים, אך לשווא. אור הודתה למשפחתה על תשומת הלב ועל היחס החם שהיא מקבלת מהם , אך ביקשה זמן לעצמה והלכה לחדרה.

אור שכבה על המיטה ומלמלה לעצמה: "גברת קורונה, דווקא בתקופה זו החלטת לבקר בארצנו? אולי תחפשי לך יעד אחר? בעוד מספר שבועות אני חוגגת בת מצווה, ואיני מוכנה שתקלקלי לי אותה!" 

לפתע נשמעה דפיקה על דלת חדרה של אור. זו הייתה אימה האוהבת והמודאגת. היא כ"כ רצתה שאור תקבל על עצמה את גיל המצוות בשמחה רבה ולא באכזבה ובעצב המלווה אותה. היא פנתה אל אור וביקשה ממנה לשתף אותה בסיפור מאוד חשוב שאולי יעודד את רוחה. וכך החל הסיפור:

"זה היה בפרשת יתרו של אותה שנה כששני ילדים חגגו בר מצווה. לראשון קראו נדב ולשני יהונתן. נדב התכונן במשך תקופה ארוכה על קריאת הפרשה והיה סמוך ובטוח שהוא היחיד שעולה לתורה. כשהגיע לתיבה הבחין ביהונתן שאותו לא הכיר במיוחד מקדים אותו וקורא במקומו. נדב התמלא חימה. איך יכול להיות שיהונתן לוקח את מקומי?? הרי יהונתן לא היה מתוכנן לעלות לתורה כלל. לפתע הבחין בדמעות אשר זולגות מעיני יהונתן, והרגיש צביטה בליבו ואפילו רגשות אשם על כך שכעס על יהונתן. הדמעות של יהונתן היו דמעות של כאב ולאו דווקא של התרגשות. יהונתן איבד את אימו בפיגוע, ובזמן שעלה לקרוא בתורה הגעגועים והכאב הציפו אותו. בזמן שניגש להתנצל בפני נדב על כך ש"גזל" את מקומו, נדב חיבק אותו והתנצל על התנהגותו ומחשבתו.

 אור שאלה את אימה: "ואיך הסיפור של נדב ויהונתן קשור אליי"?

"תני לי להמשיך את הסיפור ואני מבטיחה לך שתביני לבד" ענתה אימה.

"ברגע הזה ובסיטואציה הזו הבין נדב את משמעות גיל בר המצווה וקבלת עול מצוות"- ואהבת לרעך כמוך .ללמוד וליישם את הערכים שלימדו אותו בבית עוד בהיותו ילד קטן. בתום היום הגדול והקדוש הזה, זכר נדב את העצב בעיניו של יהונתן, את חשיבות המשפחה בחיי האדם, ולא את הכבוד שזכה לו כשעלה לקרוא בתורה, או את הסעודה המפוארת והחגיגית שהשקיעו הוריו.

דמעות ניקוו בעיניה של אור. היא הבינה היטב את המסר החשוב שאימה ניסתה להעביר לה. בת המצווה הוא יום שבו את הופכת מילדה קטנה לנערה בוגרת, אשר מוכנה לקבל עליה עול מצוות בשמחה ובאהבה רבה. הוא יכול להיות יום של חגיגה מפוארת ומסיבה בלתי נשכחת, אך זהו הטפל ולא העיקר.

כשהגיע מועד בת המצווה כמובן שהקורונה עדיין לא התעייפה והמשיכה לטייל בארצנו. אך תחושתה של אור לגבי תכנון מסיבת בת המצווה השתנתה. אור תכננה מסיבה קטנה בחיק משפחתה המצומצמת ומספר חברות אשר קרובות אליה מאוד. בת המצווה הייתה מיוחדת ומרגשת. כשתמה המסיבה הודתה אור על הטוב שזכתה, על שמשפחתה בריאה ומאושרת ,וזכרה: "שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא".

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן