דניאלה

לפני שנים רבות חיה לה ילדה בשם דניאלה היא הייתה יפה מטופחת ומצליחה, דניאלה אהבה ממש את הטבע , אהבה לטייל ביער, להנות מהנוף , לחפש פרחים , פטריות. סמוך  לביתה היה יער ירוק מלא בעצים המתנשאים לגובה רב , ביער צמחו גם פרחים נדירים ופטריות מיוחדות . כל יום לאחר הלימודים דניאלה הלכה לטייל ביער , היא נהגה לספר לו כל מה שעבר עליה בביה”ס . באחד מהימים הלכה ליער עם דובי בידה והתיק על גבה . מרחוק ראתה פרח נפלא ,  דניאלה מאוד רצתה אותו לא ויתרה היא סגרה את ידיה לאגרוף והאמינה בעצמה היא רצה לקראת הפרח… ונפלה לתוך בור גדול היא כל כך פחדה היא החזיקה את הדובי שלה והתיק חזק והתעלפה לתוך מיטה.  אחרי שעה התעוררה פקחה את עינה היא חשבה שהיא בבית וראתה חושך גמור אבל היה אור קטנטן שצץ מעבר לפינה היא חשבה שאם תעקוב אחרי האור תמצא דרך חזרה הביתה,  אבל להפך קרה היא התרחקה והתרחקה …ברקע נשמעו רעשים ורשרושים כל רעש מלווה בהד.. היא התהלכה בפחד ובזהירות רבה , היא הרגישה שהיא הולכת על דברים מוזרים , אבנים חלקלקות . לפתע נזכרה בפנס שהיה לה בתיק היא הוציאה אותו הדליקה אותו ופתאום מה נגלה לעיניה ?  על הרצפה עצמות ובקירות מרוחים  בכתמי דם .  היא רעדה אבל אמרה לעצמה אני יכולה התמודדתי עם כל כך הרבה דברים מפחידים אז עם זה אני יכולה להתמודד והמשיכה אחרי האור הקטנטן , פתאום שמעה צעקה חזקה במיוחד …הצילו, הצילו מישהו יכול להציל אותי ? היא שמעה .הקול היה לה מאוד מוכר , היא רצה להציל אותו הוא צעק שוב הצילו, והנה היא ראתה במו עינה את ילד נשדד על ידי מוגלגים(יצורים קטנים מפחידים ומרושעים) אבל הילד היה מישהו מאוד מוכר אמרה לעצמה זה רון!!! המוגלגים לקחו את רון לחדר ענקי היא נכנסה לחדר וראתה אותו קשור בחבל כל המוגלגים התכנסו בחדר , וכל אחד לקח לעצמו כפית מזלג וסכין ופתאום נכנס המנהיג שלהם האחראי לכל הטירוף הזה ואז אמר בקול רם : אנו מכריזים בזאת לאכול בפעם המיליון בן-אדם .  הלב שלה פעם בחזקה היא פחדה נורא וחשבה לעצמה אני חייבת לעשות משהו . רגע לפני שהמנהיג של המוגלגים יאכל מרון את הביס הראשון , דניאלה קפצה מהצד השני וצעקה: מוגלגים רון לא טעים אני יותר טעימה בואו אליי ושרקה את השריקות המיוחדות שלה . המוגלגים נעצרו והופנטו מקסמה וצעדו לעברה , היא לא הפסיקה כבר לא היה לה אויר , המוגלגים התעוררו מההפנוט ראו אותה מול עיניהם ורצו אחריה היא כל כך פחדה מהמוגלגים שהעדיפה שהאדמה תבלע אותה.   היא רצה במהירות רבה , עד שנפלה על העצמות … היא פחדה בעיקר שהיא בעצמה תהפוך לעצמות כאלו . היא עצמה את עינה.. כאשר פקחה אותם  היא ראתה את רון מולה ואת המוגלגים שוכבים על הריצפה , היא כל כך שמחה . רון התקרב לדניאלה ולחש לה , יש דרך חזרה לבית שלנו , בחדר הענקי הזה יש סולם שאפילו המוגלגים לא יודעים עליו.  בזמן שרצת שחררתי את עצמי חתכתי את החבל בעזרת הסכין שלהם . בואי נזדרז אמר רון , היא והוא עלו על הסולם יצאו בזריזות מהבור אל היער המוכר ..